11. למד"א עומדת הגנת סעיף 15(4) לחוק והפרסומים מהווים גם הבעת דעה בלבד בקשר עם עניין ציבורי חשוב – מניעת פגיעה בחיי אדם. מדובר בביקורת ציבורית לגיטימית. איחוד הצלה סירבה להוריד את אפליקציית הכוננים של מד"א כפי שהורה משרד הבריאות. איחוד הצלה עשתה כן כי לא רצתה שכונניה יהיו עם אפליקציה שבה קיים סמליל (לוגו) מד"א והיא חששה גם שמד"א תנסה "לגנוב" את מתנדביה. לכן, איחוד הצלה הורתה למתנדביה שלא להוריד את האפליקציה של מד"א. איחוד הצלה עיכבה את חיבור מתנדביה לאפליקציה למרות שמשרד הבריאות הורה לה לפעול לחיבור מתנדביה לאפליקציה זו.
12. משרד הבריאות קבע שאיחוד הצלה טרם השלימה את חיבור כלל הכוננים כפי שנדרש ע"י משרד הבריאות וטענת איחוד הצלה בדבר הסתרת מידע מציל חיים "מקוממת ואינה נכונה וטוב יעשה הארגון אם היה פועל לא מכבר לחבר את כלל הכוננים של הארגון למערכת הזנקת הכוננים כפי שנדרש ולסיים את התהליך" (מוצגים ת/47 ות/48 מחודש דצמבר 2018).
13. איחוד הצלה סיכנה חיים בכך שלא העבירה קריאות שהופנו אליה למוקד מד"א, בניגוד להנחיית משרד הבריאות ותוך סיכון חיים. איחוד הצלה אף יירטה קריאות והפיצה אותן לרבים בקבוצות שונות, בניגוד מוחלט להנחיות משרד הבריאות ותוך פגיעה קשה בפרטיות הנפגעים. הדבר הביא גם לכך שאנשים נמנעו להזעיק עזרה מחשש שהמידע אודותם יופץ ברבים.
14. פרסומי מד"א מוגנים לפי סעיף 14 לחוק. מדובר בפרסום אמת שיש בו עניין ציבורי והוא נעשה בתום לב. תוכן הפרסום לא חרג מהנדרש והוא נעשה בתגובה לקמפיין המכפיש של איחוד הצלה. הפרסומים נוסחו בצורה מנומסת וללא כוונה לפגוע. כמו כן, כל טענות איחוד הצלה נבחנו ע"י משרד הבריאות ונדחו.
15. לכן, יש לדחות את התביעה ולחייב את איחוד הצלה בהוצאות.
ו. דיון והכרעה בתביעת מד"א
1. בע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך, פ"ד סה(3) 369, 504 מתווה כב' השופט עמית את האופן שבו יש לבחון תביעות לשון הרע:
"תרשים הזרימה בתביעות לשון הרע הוא כלהלן: בשלב הראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה שבסעיף 1 לחוק, והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק. אם נכנס הפרסום לד' אמות אחת החסינויות - דין התביעה להידחות. אם לא כן, אנו עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הפרסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק על שתי רגליה - אמת בפרסום ועניין ציבורי. אם הפרסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם הפרסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16. היה ונתברר כי הפרסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, או-אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים... יש יחסי גומלין בין השלבים השונים, והקו התוחם ביניהם איננו חד כפי שעשוי להשתמע... בהשאלה מתחומי משפט אחרים, ניתן לומר כי יש "מקבילית כוחות" בין השלבים השונים - ככל שהביטוי או הפרסום הפוגע הוא עוצמתי יותר, כך יידרש יותר בשלב ההגנות הקבועות בסעיפים 14-15 לחוק, ולהיפך".