32. כבר מלכתחילה לא ברור לי מה עניינו של בן הרוש לכתב האישום. גם אם נניח שכל שנאמר בו נכון, כתב האישום אינו מפרט מה הקשר בין יחסי ביטון-בן הרוש לבין יחסי ביטון - אברג'יל, וכיצד הפך ביטון "חייב" לאברג'יל עקב יחסיו העסקיים וחובו לבן הרוש (ס"ק ג' ו-ד' לסעיף 10).
המאשימה טרחה רבות להוכיח את מערכת היחסים בין ביטון לבן הרוש, במהלכה שילם יאיר ביטון לבן הרוש עשרות מיליוני ₪ ואף התבטא כי הוא חש נסחט על ידו. בסופו של יום לא הוצגה ולו ראשית ראיה, להוכחת הקשר בין חובו הנטען של ביטון לבן הרוש, לבין חובו הנטען של ביטון לאברג'יל. בסיכומיה פירטה המאשימה את הראיות בדבר יחסיהם של יאיר ביטון ובן הרוש והסכסוך הכספי ביניהם. לטענתה, האירועים הללו מהווים את הרקע ואת המניע למערכת היחסים בין יאיר ביטון ליצחק אברג'יל, הגם שהמניע אינו חלק מיסודות העבירה והיא אינה חייבת להוכיחו.
33. אכן, המאשימה אינה חייבת להוכיח מניע, אולם היא כן חייבת להוכיח עובדות להן טענה בכתב האישום. אם אין בידיה ראיות להוכיח עובדה זו או אחרת, עליה להימנע מאזכורה מלכתחילה.
כל סיפור המעשה בדבר יחסיהם של ביטון ובן הרוש אינו רלוונטי, ללא הסיפא שהיא העברת החוב לאברג'יל. זו כאמור לא הוכחה, ולא הוצגה גם ראיה לכאורה להוכחתה. הנוסח המרומז בו נקטה
--- סוף עמוד 11 ---
המאשימה בכתב האישום, אף הוא אינו ראוי. אם יש בפי המאשימה טענה, עליה לטעון אותה ברחל בתך הקטנה ולא לרמז עליה. למען הסר ספק אבהיר, כי לא הוכח כל קשר בין עסקיו של יאיר ביטון עם גבי בן הרוש, לבין חובו שלו לאברג'יל, שאף הוא לא הוכח.
אישום ראשון (נאשמים 1, 2, 4, ו-5)
34. אישום זה מיוחס לנאשמים 1, 2, 4, 5 (נאשמת 6 זוכתה) ועוסק בקשירת הקשר ובמימושו. עובדות האישום נחלקות לשישה פרקים:
פרק ראשון - קשירת הקשר - בפרק זה מתוארת קשירת הקשר בין פינס, בלולו, ביטון ואברג'יל, לפיו תוקם חברה קבלנית, וביטון ידאג להעביר אליה שני מיזמי בניה של ב. יאיר באילת. באמצעות החברה הקבלנית יעביר ביטון, במרמה, כספים של ב. יאיר לידי אברג'יל ומקורביו.
פרק שני - הקמת גן-רווה – בפרק זה מתוארת הקמת חברת גן-רווה בחודש 10/07, לכאורה בבעלותו הבלעדית של בלולו, כאשר בפועל בעליה האמתיים הם פינס, בלולו ואברג'יל. החברה הוקמה כחברת בניה, חרף העדר רישיון קבלן לה או למי מבעליה, כולל לפינס עקב הליך פשיטת הרגל המתנהל נגדו. כל זאת בידיעת ביטון. במסגרת הסוואת הבעלות האמתית, נערך הסכם העסקה בין גן-רווה לבין פינס, ונפתחו עבורה שני חשבונות בנק. בטופס הנהנה שלהם הצהיר בלולו בכזב, כי הוא בעל השליטה הבלעדי בגן-רווה וכי אין בחשבונות נהנים נוספים. נטען, כי במסגרת השותפות התאפשר לאברג'יל להוציא כסף מגן-רווה בכל עת, כראות עיניו.