287. הדברים מקבלים חיזוק גם משיחות חו"ל, של אברג'יל מבית המעצר בארה"ב.
למשל, שיחת חו"ל 131 מיום 22.6.11 (שנדונה לעיל). פינס מתאר בפני אברג'יל את הדילמה העסקית מול בית קזינו אחר שרכש את הציוד, ומציע גם שותפות של חמישה אחוז בלי קשר לציוד. פינס ממשיך ואומר: "אני לדעתי זה דבר טוב, כי מה קורה, זה ייתן קודם כל חוזר כל זה של הציוד זה מחזיר הרבה חזרה לחברה את מה שצריך במכירה של הציוד..." דהיינו, גם פינס מתייחס להחזרים שמגיעים ל"חברה".
שיחה זו גם מחזקת את טענת ההגנה, לפיה זוהר לא יצג את אברג'יל בעסקה. אברג'יל אומר כך: "אבל לא יכול להיות שהקטן יבוא ידפוק את כל העולם, ובסוף יגיד ככה וככה וככה". ראו גם שיחה 121 מיום 8.6.11 שקדמה לשיחה זו, בה מספר פינס לאברג'יל כיצד יחזיר זוהר את החוב לחברה, באמצעות קבלת הערבויות שהפקיד מהרשויות ומכירת הציוד (בהתאם לעדותו של ניסים זוהר בבית המשפט, ביחס לאופן שהחזיר חלק מהחוב).
288. איני מתעלמת מהסיכונים לגן-רווה שהיו כרוכים בעסקה, בפרט העדר ערבויות להלוואה, סיכון שמומש כאשר הקזינו נסגר. אלא שעסקה בסיכון גבוה אינה מלמדת על היותה למראית עין. בכל הנוגע להוצאות הקזינו, חלק מהמסמכים עליהם סומכת המאשימה אינו קביל כראיה. מכל מקום, אין חולק כי הוצאות הקזינו נרשמו בכרטסת הנהלת החשבונות של גן-רווה, אשר תומכת בכך שמדובר בהשקעה שלה. לבסוף, מעורבותו הברורה של אברג'יל בהחלטות בנוגע לקזינו, אף היא אינה מלמדת בהכרח על בעלות פרטית בו. קבעתי כי אברג'יל היה נהנה בגן-רווה, ולכן, יש לו עניין ברווחיה מהקזינו.
על כן המאשימה לא הצליחה להוכיח כי הבעלים של הקזינו היה בלולו באופן אישי.
משכך, לא עלה בידה להוכיח כי בנושא הקזינו הרישום במסמכי גן-רווה היה כוזב, ואני מזכה את נאשמים 1, 2 ו-4 מעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד ועשיית דבר הפוגע ביכולת גן-רווה לקיים את התחייבויותיה, לפי סעיפים 423 ו-424(1) לחוק העונשין.
פרק שישי – עבירות מס
--- סוף עמוד 99 ---
289. פרק זה מתאר הפקת הכנסות על ידי פינס, בלולו ואברג'יל, במהלך השנים 2009 – 2012, ממשיכת כספים מגן-רווה, המחייבת דיווח לפקיד השומה.
בפרק זה מייחסת המאשימה לנאשמים 1, 2 ו-4, פינס בלולו וגן-רווה, פעולה במרמה, ערמה ותחבולה, במזיד ובכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(1), (4), ו-(5) לפקודת מס הכנסה, וברישום פרטים כוזבים במסמכי גן-רווה והימנעות מרישום פרטים אשר היה עליהם לרשום לפי סעיף 423 לחוק העונשין.