עבירות לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה
330. לשיטת המאשימה, החשבוניות שהוציאה א.א.נ. חשמל לגן-רווה עבור עבודת הסינים, אינן משקפות עסקת אמת. פרץ אינו קבלן כוח-אדם, הוא לא היה מעסיקם של הסינים ולא סיפק בפועל פועלים לגן-רווה. בנוסף, החשבוניות לא שיקפו את כל הסכום שהועבר לסינים (ראו הודעת פינס ת/1328 מיום 13.11.12 משורה 179 והודעת פרץ בת/1303 שורות 60 - 92, 193). משכך החשבוניות כוזבות, ומכאן שהתקיימו תנאי סעיפים 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה.
331. עו"ד ברקאי, סנגורו של פינס, מבקש לאבחן בין חשבונית כוזבת, שמאחוריה לא עומדת עסקה, לבין חשבונית "זרה", המשקפת עסקה קיימת, אך לא הוצאה על ידי הגורם עמו בוצעה
--- סוף עמוד 119 ---
העסקה. בשני המקרים החשבונית לא עומדת בתנאי סעיף 38 לחוק חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ"), אך חשבונית זרה אינה כוזבת ולא קיים איסור נורמטיבי להכליל את ההוצאה שבה בספרי הנהלת חשבונות לצרכי מס הכנסה (ע"פ 5783/12 נסים גלם נ' מדינת ישראל, פסקה 96 (נבו 11.9.2014)).
הסנגור הפנה בעניין זה גם לחוזר מס הכנסה מס' 2/12 של רשות המיסים "אסמכתאות להוצאת הוצאות ו/או דרישת עלויות" (9.5.2012), לפיו: "יתכנו מצבים בהם מסמך הנחזה להיות חשבונית מס לא יוכר ע"י ממונה מע"מ אך ההוצאה תוכר ע"י פקיד השומה" (סעיף 2.4 לחוזר). החוזר קובע את אמות המידה לגבי נישום "שספריו נפסלו ושנקבע לגביו כי ניכה מס תשומות כנגד חשבוניות פיקטיביות. אמות מידה אלו, יסתמכו על האסמכתאות והראיות אותן ימציא הנישום לפקיד השומה ועליהן תתבסס השומה" (סעיף 3.1 לחוזר).
עוד טען, כי לא נמצא מקרה בו הורשע אדם בעבירה של כוונת התחמקות ממס הכנסה, להבדיל מעבירה של כוונת התחמקות ממע"מ, בשל שימוש בחשבונית זרה לצורך ניכוי הוצאותיו מעסקת אמת (גם אם הצדדים לה אחרים). כאן קוזזו הוצאות אמת על יסוד חשבוניות המשקפות עסקאות אמת, פרקטיקה שרשויות מס הכנסה מכירות בה במוצהר, ומותרת לניכוי בהתאם לסעיף 17 לפקודת מס הכנסה ולפסיקה. זה הדין גם ביחס להוצאות פריטה ומימון המותרות בניכוי לפי הפקודה. על כן, התמורה עבור כל שיק שהוציאה גן-רווה כנגד החשבוניות של א.א.נ. חשמל, שימשה לתשלום הוצאות עסקיות, ומכאן שאין מדובר בהוצאות אסורות בניכוי לפי החוק.
332. אפתח בשאלת סיווגן של החשבוניות – "החשבוניות הן חלק מתיעוד שאמור לתת לשלטונות המס תמונה נאמנה על עסקאות שבוצעו, ובעיקר על היקף עסקיהם של המעורבים בהן. לפיכך, כל פרט מטעה או כוזב מסכל מטרה זו, ועל כן ראוי להגדירו כעבירה" (ע"פ 190/98 (מחוזי תל-אביב) שלטים השרון בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (נבו 14.5.98). ראו גם החלטת בית המשפט העליון בעניין זה, ברע"פ 3649/98 שלטים השרון בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (נבו 11.6.98)). האמור שם התייחס למקרה דומה לשלנו, בו היה בית-המשפט נכון להניח כי מאחורי החשבונית עמדה עסקה כלשהי (לאו דווקא בהיקפים המצוינים בה), עם עוסק שונה.