יישום המבחנים הקיימים על הנסיבות הנוכחיות, מלמד על העדר יחסי עובד-מעביד בין הסינים לגן-רווה.
327. מעדותם של עת/13 דורון דנן וניסים פינס עולה, כי הסינים הועסקו על ידי אדם ממוצא סיני בשם הו, שהיה בעל השכלה הנדסית ודובר עברית. כל מבחני הפסיקה התקיימו ביחסיו של הו עם הפועלים הסינים: ראשית, הוא התקשר עם גן-רווה בהסכמים לביצוע עבודה קבלנית (הקלסר ת/144 כולל מספר הסכמים בין גן-רווה לבין "הו הסיני/ראש קבוצה סיני [קבלן משנה]"). בהסכמים
--- סוף עמוד 118 ---
מתחייב הו לבצע את עבודות השלד, נקבע תשלום לפי מטר, מופיע ההסדר עם חברת כוח-האדם לקיזוז שעות העבודה, וכן תנאי התשלום, שוטף + 10. שנית, הו נתן את הוראות העבודה לעובדים הסינים, ומנהלי העבודה הישראלים לא פנו אליהם בדברים, אלא רק דרכו (פרוטוקול עמוד 352). שלישית, גן-רווה לא שילמה ישירות לפועלים, אלא להו, כאמור בהסכם. הו שילם לפועלים לפי שיקול דעתו. רביעית, הו היה הכתובת לבקשות חופשה או מחלה של הפועלים, אליו פנו בכל בעיה אישית, וסרו רק למרותו. חמישית, הו רשאי היה להביא לעבודה כל אחד מהסינים לפי בחירתו, ולאו דווקא עובד ספציפי. לבסוף, חלק מהפועלים הסינים הביאו עמם את ציודם האישי המקצועי. כך למשל היה הרצף מביא עמו לעבודה את מכונת החיתוך שלו (עדות דורון דנן, פרוטוקול החל מעמוד 350, ועדות פינס, פרוטוקול עמוד 2478).
לפיכך, על-פי מבחני הפסיקה שפורטו לעיל, לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין גן-רווה לפועלים הסינים. אזכיר כי עבור חלק מיום העבודה שילמה גן-רווה שכר בקבלנות לחברת כוח האדם גשר-חסון, על בסיס שעות. גשר-חסון העסיקה את הפועלים הסינים ושילמה את משכורותיהם (ראו חיובי גשר-חסון את גן-רווה נ/9, נ/10 והסכמי העבודה השונים שנחתמו בין ראש הקבוצה לבין גן-רווה – בקלסר ת/144).
328. במסגרת החקירה נמנעה היחידה החוקרת מבירור העובדות מול הפועלים הסינים עצמם. ראש הקבוצה הו, לא זומן לחקירה, למרות שעולה מהעדויות כי הוא חי שנים רבות בארץ כתושב קבע, ומספר הטלפון שלו נמסר על ידי פרץ לחוקריו (פרוטוקול עמודים 4640, 4656, 4694, ת/1293 שורות 78 – 8). מחדל חקירה זה מחזק את גרסת ההגנה.
על כן, היות וגן-רווה לא הייתה המעסיק של הפועלים הסינים, התשלומים ששילמה להם באמצעות הו, שולמו בהתאם לסעיף 2(1) לפקודה, ולכן אינם חייבים בהיטל.
329. בשולי הדברים אוסיף, כי אין לראות בקביעה לפיה לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין גן-רווה לפועלים הסינים, רמז לכך שמדובר במודל העסקה תקין. העסקתם של פועלים זרים ומוחלשים מבוקר עד ליל (גם 13 שעות ביום), שבעה ימים בשבוע (ראו חקירת נפתלי פרץ ת/1293 גיליון 2), בחום אילת, באמצעות אדם שאינו מורשה לעשות כן על פי החוק, לבטח אינה תקינה ומקימה כשלעצמה חשדות לעבירות על חוקים אחרים. היות והנאשמים הוחשדו רק בעבירות המס, והיחידה החוקרת גם נמנעה מחקירתו של הו, לא ארחיב בנקודה זו.