--- סוף עמוד 16 ---
המאסיבית לאברג'יל דרך גן-רווה, באמצעות פינס. קבילות השיחות בארץ ובחו"ל הוכחה כדבעי וניתנו החלטות בעניין זה (בתאריכים 8.7.18 ו- 23.10.18 בהתאמה).
אברג'יל זומן להעיד כעד תביעה, אך שתק ולא השיב לשאלות המאשימה והסניגורים. איני מקבלת את טענת ב"כ הנאשמים, לפיה השיחות אינן קבילות, כי שתיקתו בבית המשפט מוציאה אותו מגדר עד. הלכה היא כי: "'עד במשפט' הוא מי שהתייצב על הדוכן, אחרי שהוזמן כדין והוזהר כדרישת החוק. היותו של אדם במעמד של 'עד' אינה נמדדת ונבחנת לפי תוכן דבריו בבית המשפט, אלא עובדתית על-פי מעמדו לפי כתב האישום, הזימון וההתייצבות על הדוכן" (פסקה 9 לפסק דינו של כב' הנשיא מ' שמגר בדנ"פ 4390/91 מדינת ישראל נ' חוסאם בן מוג'הד חג' יחיא, פ"ד מז(3) 661 (1993)). לצד זאת, שאלת המשקל היא שאלה נכבדה, לאו דווקא עקב שתיקתו, אלא יותר נוכח זהותו ואופיו של אברג'יל. מדובר בעבריין בכיר (לחלק מעברו הפלילי הובאו ראיות), ובהיותו עבריין אתקשה לקבל את דבריו בשיחות המואזנות, כראיה לאמיתות תוכנם. ההנחה שמא לא אמר אמת גם לאנשי שיחו, אינה מופרכת. לכן, לא אבסס ממצאים אך ורק על אמירותיו שלו.
55. ראיות המלמדות על התנהגות הקושרים לאורך תקופת הבניה, התורמות לשיטת המאשימה, להוכחה בדיעבד של רקימת הקשר הפלילי. בגדרה של התנהגות זו נכללו, לשיטת המאשימה, כניסת יאיר ביטון לנעליו של יורם ביטון בניהול המיזם, ללא סיבה מוצדקת, ואישור תשלומים מופרזים וחריגים לגן-רווה, ללא קשר לקצב התקדמות הבניה. יאיר ביטון אף גרם לב. יאיר להתקשר עם גן-רווה בהסכם העדר תביעות, במסגרתו קיבלה גן-רווה סכומים גבוהים נוספים. לבסוף, כיסתה ב. יאיר חובות של גן-רווה לקבלני משנה, אחרי ההיפרדות. כל זאת חרף הנזקים הגדולים שגרמה גן-רווה לב. יאיר בליקויי בניה ובאיחורים, בגינם נאלצה ב. יאיר לפצות את רוכשי הדירות. כל זאת, תוך הצגת מצגי שווא כלפי בעלי תפקידים בב. יאיר, על מנת להתגבר על מנגנוני הביקורת. ראיות אלה ידונו בעיקר בפרקים השלישי והרביעי של האישום.
56. ראיות המוכיחות את שיתוף הפעולה בין הנאשמים, באופן שבתוך גן-רווה יצר בלולו תנאים להלבנת הכספים ותפקידו של פינס היה לקבל את הכספים ולדאוג לכל צרכיו של אברג'יל. לטענת המאשימה, שיתוף הפעולה בין הנאשמים מהווה ראיה לקיומו של הקשר הפלילי ביניהם. ראיות אלה ידונו בעיקר בפרק החמישי של האישום.