זאת עשו הקושרים באמצעות הקמת חברה בע"מ, נאשמת 4 (להלן: "גן-רווה"), הנחזית להיות חברה קבלנית בבעלות בלולו, אך בפועל הבעלות בה הייתה משותפת לבלולו לפינס ולאברג'יל. במסגרת הקשר, שכרה ב. יאיר, באמצעות מנהלה יאיר ביטון, את שירותיה של גן-רווה, לבניית מיזמי בניה באילת. גן-רווה ביצעה את העבודות, אך חלק מכספי התמורה ששילמה לה ב. יאיר, לכאורה עבור ביצוע המיזמים, הועבר שלא כדין לאברג'יל ומקורביו. תוך כדי כך ביצעו הקושרים עבירות נוספות, בהן היו מעורבים נאשמים נוספים.
2. את השתלשלות העניינים בכתב האישום ניתן לחלק רעיונית לשני אירועי משנה נפרדים. האירוע הראשון, הקשר הפלילי בין יאיר ביטון לבין הקושרים האחרים, לפיו תקבל חברה בבעלותם, במרמה, חוזי בניה מב. יאיר. בהמשך יועברו אליה מב. יאיר תשלומי יתר שאינם נדרשים לבניה, לשימוש אברג'יל. האירוע השני, מערכת היחסים בין אנשי גן-רווה לבין אברג'יל, הכספים וטובות ההנאה שקיבל אברג'יל מגן-רווה. באירוע הראשון עוסקים בעיקר פרקים ראשון, שלישי ורביעי של האישום הראשון. באירוע השני עוסקים בעיקר פרקים חמישי ושישי של האישום הראשון. הפרק השני משותף לשני האירועים.
3. בסופו של יום הגעתי למסקנה כי האירוע הראשון, דהיינו, הקשר הפלילי בין יאיר ביטון לאחרים, לא הוכח. טעם מרכזי למסקנתי (גם אם לא יחיד), היה הימנעות המאשימה מהגשת חוות דעת מומחים. סברתי כי נדרש מומחה מתחום הבניה, על מנת להוכיח כי תשלומי היתר עליהם הורה יאיר ביטון לטובת גן-רווה, הם כה בלתי סבירים, עד שישמשו כשלעצמם ראיה נסיבתית למרמה הנטענת. זאת מן הטעם שתחום מיזמי הבניה הוא תחום מקצועי מורכב, והוכח בפניי כי פריצת תקציבי בניה היא דבר שבשגרה. לכן, לא די בהוכחה כי תשלומי ב. יאיר לגן-רווה חרגו מהמחיר החוזי. נדרש היה להוסיף ולהוכיח, כי התשלומים לא היו סבירים בנסיבות הבניה בהן עסקינן, דהיינו, תמחור המיזם, מיקומו בעיר אילת, עליות מחירים בלתי צפויות וכו'. נדרש גם מומחה
--- סוף עמוד 5 ---
מתחום החשבונאות להוכחת עניינים חשבונאיים שונים שנדרשו לצורך הכרעה. לכן זיכיתי את יאיר ביטון מהמיוחס לו בכתב האישום.
4. לצד זאת קבעתי כי האירוע השני, דהיינו, היחסים הפנימיים בין אנשי גן-רווה (פינס, בלולו ואברג'יל), ומעמדו של אברג'יל בגן-רווה כנהנה ובעל שליטה, גם אם לא בהכרח כבעלים, הוכח להנחת דעתי. הוכחה השפעתו של אברג'יל על קבלת ההחלטות בגן-רווה, והוכחה הזרמה של כספים וטובות הנאה מגן-רווה לאברג'יל. עוד קבעתי, כי למרות שהזרמת הכספים וטובות ההנאה מגן-רווה לאברג'יל בוצעה בדרך עקיפה, למשל באמצעות חשבון החו"ז של פינס בגן-רווה, מדובר בטקטיקת הסתרה של בלולו, אשר נועדה להרחיק עצמו מהעשייה הפלילית. בפועל היה מודע לה ופעל לפיה. מטעם זה הרשעתי את בלולו בעבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, וכן בעבירות מס. זיכיתי את פינס ובלולו מעבירות מנהלים בתאגיד לפי סעיף 424(1) לחוק העונשין, לאחר שלא הוכח כי הסכום שהועבר לאברג'יל, בנסיבותיה של גן-רווה, עלול לפגוע ביכולתה לקיים את התחייבויותיה, ובאיזו מידה.