5. בהקשר זה אבקש להסתייג מעמדת חברי השופט עמית, הסבור שדווקא "קריאה לחרם על מדינת ישראל או לחרם על האקדמיה במדינת ישראל, במיוחד מפיו של מי שיוקרתו והישגיו צמחו לו בערוגות האקדמיה בישראל, עשויה להיכנס לגדר המקרים הקיצוניים והחריגים של התחשבות בשיקול 'חיצוני'. זאת, מאחר שקשה להלום כי איש אקדמיה ישראלי, שפועל במסגרת האקדמיה הישראלית ונהנה מחסותה, ישתתף בקריאה לחרם על האקדמיה בישראל. מצב מעין זה הוא בבחינת אבסורד שקשה להעלותו על הדעת" (פסקה 20 לחוות דעתו; ההדגשות הוספו – נ' ס'). לעמדתי-שלי, גם חרם כלפי אדם מסוים, או כלפי מוסד מסוים, עשוי לעלות כדי מקרה חריג, שיש בכוחו לאפשר התחשבות בשיקולים 'חיצוניים'. זאת אני לָמֵד מהגדרת המונח "חרם על מדינת ישראל" בסעיף 1 לחוק החרם: "הימנעות במתכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או עם גורם אחר, רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או אזור הנמצא בשליטתה, שיש בה כדי לפגוע בו פגיעה כלכלית, תרבותית או אקדמית" (ההדגשות הוספו – נ' ס'). מלשון הסעיף עולה בבירור, כי חרם-הוא-חרם; בין אם הוא מופנה כלפי קהל עם ועדה, בין אם הוא מופנה כלפי יחידים; בין אם הוא מופנה כלפי האקדמיה בישראל, בין אם הוא מופנה 'רק' כלפי אוניברסיטת אריאל. סבורני אפוא, כי במקרים המתאימים ובנסיבות ההולמות, גם קריאה לחרם נגד אדם או גורם ספציפי, עשויה לבוא בקהל המקרים החריגים המצדיקים התחשבות באותו שיקול 'חיצוני'.
6. דעת לנבון נקל, כי מעשיו ופעולותיו של פרופ' גולדרייך, בכל הנוגע לענייני החרם (6 מהם הובאו לפנינו), אינם בקונצנזוס; אדרבה – הם מעלים את חמתם של רבים, אשר מוצאים בהם טעם רב לפגם; בפרט כך, מקום שבו מדובר במי שנהנה מחסות אקדמית ישראלית מחד גיסא, ומנסה למנוע קשרים אקדמיים, שמא גם כלכליים, ממוסד הנמנה על מוסדותיה האקדמיים של המדינה, רק מחמת מיקומו הגיאוגרפי, באזור המצוי בשליטתה, מאידך גיסא; לא בכדי ראה היועץ המשפטי לממשלה, בצדק, להתייחס אל מעשיו ופעולותיו אלוּ של פרופ' גולדרייך – "בחומרה רבה". זהו אכן היחס ההולם. יחד עם זאת, אם נבקש לצמצם את יריעת המחלוקת, נמצא, כפי שטען לפנינו היועץ המשפטי לממשלה, כך:
(א) כי 3 מן הפעולות שננקטו על-ידי פרופ' גולדרייך, והובאו לעיוננו, נעשו לפני עשור ויותר, 2 מהן עוד קודם לחקיקת חוק החרם: כך לגבי המכתב משנת 2005, שבו נטען כי הקמת אוניברסיטת אריאל מנוגדת לחוק הבינלאומי, תוך תמיכה בקריאתו של ארגון אקדמאי בריטי להחרים את אוניברסיטת בר-אילן, מחמת שיתוף הפעולה שהיא מקיימת עם אוניברסיטת אריאל; כך לגבי העצומה מחודש ינואר 2008, שבה נקראה הכנסיה המתודיסטית המאוחדת, לתמוך בהצעה שלא להשקיע בחברות המאפשרות את 'המשך הכיבוש', בהקשר הישראלי של הדברים; וכך גם לגבי העצומה משנת 2011, שבה הובעה מחאה נגד חקיקת חוק החרם, על-ידי מאות אנשים, בהם פרופ' גולדרייך, תוך קריאה להחרים מוצרים שמקורם באיו"ש.