"תוצאות ההתערבות השיפוטית – במקרה הרגיל, כאשר בית המשפט פוסל את שיקול הדעת שהפעילה הרשות המינהלית, ההחלטה חוזרת אל הרשות על מנת שתחליט בה בעצמה פעם נוספת לאור פסק דינו של בית המשפט. זהו ביטוי נוסף לגישה הבסיסית הגורסת שההחלטה מסורה בידי הרשות, ואל לו לבית המשפט להחליט במקומה. חריגים לכלל זה ניתן למצוא במקרים שבהם קיים חשש ממשי כי בשל תהליך ההחלטה שהתקיים לא תוכל הרשות להחליט בנושא מחדש בלי להיות 'מקובעת' בהחלטתה הקודמת, או במקרים שבהם נותרה למעשה חלופת החלטה אחת בלבד (לדוגמה, כאשר הבחירה היא בין שתי חלופות)" (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ב 624 (2010); ההדגשה הוספה, י.ו.).
דברים ברוח זו כתב אף פרופ' זמיר בספרו:
"במקרים רבים הביטול של החלטה מינהלית כשלעצמו מספק פיתרון מלא בעניין הנדון, אך יש מקרים שבהם עם ביטול ההחלטה המינהלית נוצר צורך בקבלת החלטה חדשה שתסדיר את העניין הנדון. כיצד לנהוג במקרה כזה? כפי שבית המשפט אמר, 'ברירת המחדל במקרים שבהם נמצא פגם בהחלטת הרשות המינהלית היא להשיב את העניין לשולחנה'. כך הדבר משום שהסמכות להחליט באותו עניין ושיקול הדעת הכרוך בהחלטה הוקנו על פי החוק לרשות המינהלית" (ראו: יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ד – סדרי הביקורת המשפטית 2909 (2017); ההדגשה הוספה, י.ו.).
(כן ראו והשוו בתחום דיני המכרזים: עע"ם 8409/09 חופרי השרון בע"מ נ' א.י.ל. סלע (1991) בע"מ, פסקה פ לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין ופסקה 3 לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) ס' ג'ובראן (24.5.2010); בענייני הענקת מעמד בישראל: עע"ם 9371/08 סאלח נ' משרד הפנים, פסקה 13 (15.2.2011); ובאשר לתוצאותיה של הפליה בהענקת זכות הנתונה לשיקול דעת הרשות, ראו: בג"ץ 637/89 חוקה למדינת ישראל נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 191, 208-206 (1991); ברק-ארז, בעמודים 711-710).
10. השבת הדיון במועמדותו של פרופ' גולדרייך לפרס ישראל אל שרת החינוך, מוצדקת ביתר שאת לנוכח הפסיקה העקבית לפיה בית משפט זה מבכר למשוך ידיו מהתערבות בעתירות הנוגעות ל(אי-)זכייה בפרס ישראל. פסיקתו של בית המשפט בנדון נומקה בעיקרה לאור השיקולים המקצועיים העומדים ביסוד הפרס, והרצון להימנע מהחלפת שיקול דעתם של הגורמים האמונים על הענקתו. ודוק, נימוקים אלה יפים אף לעניין בחירת התוצאה האופרטיבית הראויה בעקבות ביטול החלטת שר החינוך (ראו: בג"ץ 2205/97 מאסלה נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד נא(1) 233, 238 (1997); עניין יהלום, בעמודים 836-832, ו-840; עניין פורום משפטי, בפסקה 6; בג"ץ 2324/11 גיל נ' שר החינוך, פסקאות 10-9 (26.4.2011); והשוו: בג"ץ 1933/98 הנדל נ' שר החינוך התרבות והספורט (25.3.1998); בג"ץ 2348/00 סיעת המפד"ל, המפלגה הדתית לאומית בארץ ישראל נ' שר החינוך (23.4.2000); כן השוו בהקשר זה להוראת סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973).