לאחר מספר ארכות, הוגשה ביום 22.7.2021 "הודעה מעדכנת מטעם המדינה". בהודעה נאמר כי לאחר כינון הממשלה החדשה, הובאה החלטת שר החינוך לידיעת שרת החינוך הנוכחית, אך השרה לא מצאה לנכון להידרש לעניין, וזאת בהינתן שכבר נתקבלה החלטה סופית על ידי קודמה לתפקיד, ותוך שהיא מבהירה כי תכבד כל החלטה של בית המשפט. לגופה של סוגיה, בשורה התחתונה, הביע היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו ולפיה יש מקום להיעתר לעתירה ולהורות על אישור המלצת ועדת השופטים להעניק את פרס ישראל לפרופ' גולדרייך.
עמדתו זו של היועץ המשפטי לממשלה ראויה ומקובלת עלי ובהתאם לכך אציע לחברי לקבל את העתירה ולעשות את הצו למוחלט. כפי שנראה להלן, המקרה שלפנינו הוא ייחודי, אך כוחה של הפסיקה הנוגעת לפרס ישראל יפה גם לגביו.
דיון והכרעה
9. כפי שציינו בהחלטת הביניים, "יש להצר על כך שפרס כה יוקרתי ובעל מוניטין ואירוע מאחד ומרומם לב כמו טקס פרס ישראל, הופך כמעט באופן קבוע למקור מחלוקת ופילוג".
מורגלים אנו בעתירות של עותרים וגופים שונים כנגד מקבלי הפרס. אלא שזו הפעם, ענייננו במקרה ייחודי וראשון מסוגו בכך שוועדת השופטים עצמה עתרה לבית המשפט לאחר ששר החינוך דחה את המלצותיה. שרי חינוך קודמים, הגם שלא תמיד רוו נחת, בלשון המעטה, מהבחירה בזוכה פרס ישראל, אימצו את החלטת ועדת הפרס. במקרה דנן, זו הפעם הראשונה ששר חינוך בישראל לא מאמץ את החלטת ועדת הפרס, ומצב ייחודי זה הביא למצב ייחודי שבו זו הפעם הראשונה שוועדת הפרס היא שעותרת כנגד החלטת שר החינוך.
יכול הטוען לטעון כי היה על פרופ' גולדרייך עצמו להגיש עתירה, בהיותו הנפגע הקונקרטי, וכי הוועדה מתעברת לכאורה על ריב לא לה. הטענה הועלתה על ידי משיבי המדינה בתגובתה הראשונה, אך לאור מכלול הנסיבות, מצא היועץ המשפטי לממשלה שלא לבקש את דחיית העתירה על הסף מטעם זה. עמדה זו ראויה, ואוסיף ואומר כי משהחליטה הוועדה כי פרופ' גולדרייך ראוי לפרס ישראל, ומשנדחתה בחירת הוועדה, יש להכיר באינטרס הישיר שלה (והשוו, שמא על דרך של קל וחומר, בג"ץ 4500/07 יחימוביץ' נ' מועצת הרשות השניה לרדיו ולטלוויזיה, פסקה 15 סיפא (21.11.2007)).
10. פתחנו ואמרנו כי עתירה כנגד מתן פרס ישראל לפלוני בתחום כזה או אחר, הפכה כמעט לריטואל קבוע, על אף שפעם אחר פעם דחה בית המשפט עתירות אלה. על אף ייחודה של העתירה שלפנינו, הרי שלנוכח הפסיקה שנצטברה בנושא פרס ישראל, נמצאים אנו בשדה משפט שבו נחרשו כבר תלמים. ואכן, כבר בהחלטת הביניים עמדנו על העקרונות הבאים: