".....מבלי לגרוע מהאמור, ברי כי במישור יחסי העבודה גם במגזר הפרטי עולות שאלות כבדות משקל בהקשרים אלו ובכללן – האם רשאי מעסיק מסוים לקבוע בנסיבות מסוימות כי תנאי להמשך העסקתו של עובד יהיה התחסנות, כיצד עובדת היותו של עובד לא מחוסן תשפיע על אופן העסקתו, מה המשמעות שלסירוב עובד להתחסן וכיוצ"ב.
אלו כמובן שאלות מורכבות שמעוררות מטיבן מתח בין זכות המעסיק לנהל את עסקו בהתאם לפררוגטיבה הניהולית הנתונה לו, כמו גם התכלית החשובה של שמירה על בריאות העובדים במקום העבודה ומקבלי השירות הבאים בשעריו [בפרט מקבלי שירות שנמצאים בקבוצת סיכון שההדבקה
--- סוף עמוד 16 ---
בקורונה עלולה לגרום לה נזק בריאותי משמעותי] – לבין זכויות הפרט של העובד, הכוללת זכויות יסוד חוקתיות כגון זכות העובד לאוטונומיה על גופו וזכותו לפרטיות ביחס למצבו הרפואי.
מבלי לקבוע מסמרות כעת בשאלה באילו נסיבות הדבר אפשרי, הרי שנוכח ההיבטים האמורים, לא ניתן לקבוע כבקשתכם איסור גורף על מעסיקים בהקשרים אלו, ובה בעת לא ניתן לקבוע דרישה קטגורית וכללית להתחסן בלא בחינה וביסוס של הצדקת הדרישה, ובחינת מידתיותה כנדרש, משמעות הסירוב וכיו"ב; ברי כי האמור צריך להיבחן בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של מקום העבודה ואופיו, ובשים לב לשאלת קיומן של חלופות פוגעניות פחות שיכולות להגשים את התכלית החשובה של מניעת ההדבקה במקום העבודה ושמירה על בריאות הציבור".
41. אף כי במסגרת אותו מענה ציין המשנה ליועמ"ש כי הסדרת נושא ההתחסנות במקומות עבודה מצויה בימים אלו על סדר יומם של גורמי הממשלה הרלבנטיים וכי מקודמת חקיקה, בין היתר, אשר לדרישת התחסנות מעובדים מסוגים שונים ובכלל זה ממורים ומצוותי הוראה, הרי שבעת הזו חקיקה או הסדרה כזו אינה קיימת, ועלינו מוטלת מלאכת האיזונים עד להסדרת הנושא בחקיקה.
42. בכל הנוגע לחיוב העובד בגילוי מידע האם התחסן אם לאו, ניצבת זכותו הקניינית של המעסיק במקום העבודה עליה עמדנו לעיל, אל מול זכותו של העובד לפרטיות, שמקורה בכבוד האדם שלו. כשהתבקש לערוך איזון בין שני אינטרסים מתנגשים אלה, קבע בית הדין הארצי כי האיזון הנכון בין חובת הגילוי המוגברת החלה על עובד ביחסי עבודה מחד לבין זכותו לפרטיות מאידך, נמצא ברלוונטיות של המידע שבגילויו מדובר (ר' ע"ע (ארצי) 363/07 שרונה ארביב נ' פואמיקס בע"מ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 26.5.2010).