מר מור: והוא נתן לי מקדמה כלשהיא,
[...]
עו"ד אפרוני: אני רוצה רגע להקפיץ אותך תכף,
מר מור: אני מתקדם במה היא התכוונה. היא אמרה לי קיבלתי משהו משימי, היא לא אמרה לי סכום, כבוד השופט, לא 100 לא 200 לא,
(עמוד 86, שורות 28–34; עמוד 87, שורות 1–31; עמוד 88, שורות 1–28).
68. עוד הוצג למיכאל מור על ידי ב"כ התובעת במהלך עדותו בחקירה הראשית כי:
עו"ד אפרוני: אתה באת ואמרת לי, תקשיב, יש לי הקלטה,
מר מור: נו.
עו"ד אפרוני: של שמעון חן, שמודה שהוא לא קיבל שקל משירה.
מר מור: שקר.
עו"ד אפרוני: שקר?
מר מור: וכזב, בחיים שלי,
עו"ד אפרוני: מיכאל, אתה משקר פה עכשיו ותוך שנייה אני פותר לך את זה.
מר מור: אתה משקר בפני השופט,
עו"ד אפרוני: תכף אני חושף לך את זה.
מר מור: תחשוף לי, אני מבקש ממך שתחשוף לי את זה.
עו"ד אפרוני: אז תכף אני חושף.
מר מור: כבוד השופט, שקר וכזב.
עו"ד אפרוני: אתה לא אמרת לי?
מר מור: ממש לא.
עו"ד אפרוני: לא אמרת?
מר מור: ממש לא.
עו"ד אפרוני: אף פעם לא אמרת לי,
--- סוף עמוד 15 ---
מר מור: אף פעם לא אמרתי, לך יש לי הקלטה ששמעון חן לא הביא, מה פתאום, חס ושלום, לא היה אף פעם,
(עמוד 88 שורה 34; עמוד 89, שורות 1–18).
69. הנה כי כן, עד התביעה – מיכאל מור – אשר התובעת ביקשה להעיד מטעמה, סותר באופן חזיתי את גרסתה כי היא לא קיבלה כספים כלשהם מהנתבע. עד זה העיד כי התובעת ציינה באוזניו כי היא אכן קיבלה כספים מהנתבע. עדות זו של מור מתיישבת גם עם דברי הנתבע כפי שמתועדים בתמלול שצירפה התובעת, בה היא מטיחה בו שהוא לא נתן לה כספים כלשהם והנתבע מפנה אותה למיכאל מור, אשר שמע אודות דבר מתן ההלוואה מפיה (ר' מוצג ט1 למוצגי התובעת, בעמודים 12–13).
70. בשיחה שהתקיימה בין התובעת לבין הנתבע מושא תמלול ט1, טענה היא בפניו פעמים רבות כי הוא לא נתן לה כסף בכלל. כך למשל טענה היא בפניו "אתה החתמת אותי על מסמך שאומר שקיבלתי ממך כספים ושנינו יודעים שלא קיבלתי ממך שקל". תשובתו: "את, את, את תקשיבי. אני לא מכיר בן אדם שחותם על מסמך אם הוא לא קיבל" (עמוד 11, שורות 23–26). בהמשך שיחתם זו אף מציין הנתבע כי התובעת סיפרה למיכאל מור שהוא (הנתבע) שילם לה כספים (עמוד 12, שורה 26; עמוד 13, שורות 1–12). בהמשך אף תועד הנתבע כשהוא אומר "אז יפה קודם כל את קיבלת ממני כספים. ונוסף לזה חתמת. ונוסף לזה אם את רוצה הוכחה לכך נעלה את מיכאל" (עמוד 16, שורות 20–21) (ראו גם עמוד 17, שורות 14–27; עמוד 18, שורות 1–15).
71. התובעת טוענת למעשה 'לאפסותם' של המסמכים - יפוי הכוח הבלתי חוזר, וכתב ההתחייבות עליהם חתמה בירושלים והתצהיר שנחתם על ידה מאוחר יותר בגיאורגיה, והיא מבקשת מבית המשפט כי יתעלם ממסמכים אלו שהיא חתומה עליהם - מסמכים שנחתמו על ידה בפני עורך דין–נוטריון ובפני הקונסול, וזאת בטענה כי האמור בהם אינו אמת ומחמת שהולכה שולל על ידי הנתבע והאמינה למצגיו, וגם מפני שלא הייתה מודעת למהות המסמכים עליהם חתמה ומה משמעותם. כפועל יוצא מכך אף מבוקש להורות על מחיקת הערת האזהרה.
72. מיכאל מור העיד כי כשהוא והתובעת היו אצל עו"ד א' גרינשפן (לצורך החתמת התובעת על יפוי הכוח הכללי – נספח ב למוצגי התובעת) נשאלה היא על ידי עו"ד גרינשפן מדוע היא נותנת למור יפוי כוח והיא השיבה לדבריו כי "...אני סומכת עליו. היא אומרת לו הוא הלווה לי קרוב ל-100,000 דולר בלי שום נייר... וסוף סוף באתי שיהיה למיכאל איזשהו מסמך. כי אני חייבת לו 100,000 דולר... היא אמרה לו שוב פעם בפניי. אני מביאה למיכאל את הייפוי כוח שיהיה לו מסמך כלשהו על ההלוואות שנתן לי" (עמוד 24, שורות 6–29) (ר' גם עדותו בעמוד 63, שורות 3–15).
73. הנה כי כן עולה כי התובעת נהגה כלפי הנתבע – לעניין יפוי הכוח הבלתי חוזר – כפי שנהגה כלפי מור. דהיינו נתנה בידו ולטובתו את יפוי הכוח אף להבטחת התשלום/ההלוואה שנתן לה זה בסך 350,000 דולר.
74. טענות התובעת בהקשר זה, של חתימה שלא ביודעין וככזו שאינה משקפת את המציאות נכוחה, סותרות את ההלכה הידועה לפיה חזקה על אדם שיודע על מה הוא חותם וכי "אדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ר' ע"א 467/64 שוורץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117; ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2)
--- סוף עמוד 16 ---
559, 570; ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני ברק, פ"ד מד(1) 341, 348; ע"א 624/88 גולד נ' מעוז, פ"ד מד(1) 497, 503). הלכה היא כי מי שמבקש לסתור חזקה זו מוטל עליו נטל כבד להוכיח את גרסתו, וכוחה של החזקה יפה במיוחד כאשר מדובר במסמך מהותי (ר' ע"א 9538/06 סגל נ' בנק לפיתוח ומשכנתאות בע"מ (פורסם בנבו, 10.6.08), פסקה 6 והאסמכתאות שם).
75. כך גם נפסק, כי אדם החותם על הסכם (שלא בלחץ או בנסיבות פסולות) לא יישמע בדרך כלל בטענה כי חתם מבלי להבין את תוכן המסמך או כי אין די בחתימתו לבטא את הסכמתו לתנאיו. "כלל הוא כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו… עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה" (השופטת א' חיות (כתוארה אז) בע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 149 (2003), תוך הפניה לע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591 (2000); ע"א 6645/00 עו"ד ערד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365 (2002)).
76. בע"א 1333/14 סעדה גואנה מיטרי נ' עו"ד עלס דוברונסקי (פורסם בנבו, 28.7.2015) נפסק בעניין זה בין היתר כי:
..אומר מילים מספר על טענת "לא נעשה דבר" (Non Est Factum), או בשמה האחר "הילכת האפסות"...טענה נוסח "לא נעשה דבר" משמעה היעדר מפגש רצונות לצורך כריתת חוזה, ....בנוסף לנטל ההוכחה הרגיל המוטל על תובע, מוטל על הטוען עול הוכחה מוגבר לסתירת החזקה שבעובדה כי אדם יודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם (ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' שרה רייז, פ"ד נח(3) 934 (2004)). על הטוען להוכיח "את גירסתו בראיות פוזיטיבות כאפשרות קרובה" (ע"א 6799/02 רוזלרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [פורסם בנבו] בפסקה 5 (17.2.2009).....משנחתם מסמך על ידי אדם בר דעת ובוגר, וניתנה לו שהות לבחון את המסמך ולהיוועץ ואין כל סימן להפעלת לחץ על החותם, לא בנקל תישמע הטענה כי החותם לא הבין את תוכנו של המסמך עליו הוא חתם (השוו ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני-ברק, פ"ד מד(1), 341, 349 (1990); ת"א (מחוזי חי') 865/92 אלפא צפון נ' אלטשולר חברה לבניין, [פורסם בנבו] דינים מחוזי כו(3) 373 (23.1.1996)). ולא רק זאת, אלא ש"החותם נושא באחריות לחתימתו ואינו יכול ליהנות מעצימת עיניים"(ע"א 8510/09 בנק הפועלים נ' נויברג [פורסם בנבו] (24.11.2011))".
...הפסיקה פיתחה מעין כללי מניעות בסוגיה זו. הכלל הראשון - מי שלא קרא כלל את המסמך עליו הוא חתום, מנוע מלטעון טענה נוסח "לא נעשה דבר" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113 (1965); ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י נד(3), 591, 594 (2000); ע"א 6645/00 ערד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365, 376-375 (2002))".
...הכלל השני, היפה במיוחד לענייננו – מי שחתם על מסמך תוך הסתמכות עיוורת על יועץ המהימן עליו, מנוע מלהעלות את הטענה שלא הבין על מה הוא חותם. כך, בע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2) 559 (2000) (להלן: עניין לופו) נדונה טענת אשה שחתמה בפני בעלה על שטר משכנתא להבטחת חובותיו. האשה טענה כי בעלה החתים אותה על שטר המשכנתא מבלי להסביר לה את תוכנו. בית המשפט דחה טענת "לא נעשה דבר" באומרו:
--- סוף עמוד 17 ---
"בענייננו לא נמנע מן האישה לקרוא את שטרי המשכנתה. האישה היא בוגרת בית-ספר תיכון בישראל, ואף העידה על עצמה כי היא מודעת למשמעות חתימה על מסמך משפטי. הסברה לכך שלא קראה את המסמך שאותו הגיש לה בעלה לחתימה, שדי היה בהעפת-עין כדי לעמוד על תוכנו, מלמד על אחד משניים: כי חתמה מתוך אמון בבעלה ונכונות לחתום על כל מסמך לפי שיקול-דעתו, או שנהגה ברשלנות. שתי האפשרויות שוללות טענת אפסות" (שם, פסקה 29).
77. בהינתן כל האמור מעלה סבורני כי דין טענת התובעת כי יש להתעלם מהצהרותיה ('השקריות' לשיטתה) ואישורה – מושא המסמכים – באשר לקבלת הסך של 350,000 דולר, להידחות, ויפורט בתמצית:
– ראשית, התובעת מודה כי חתימתה על המסמכים אינה מזוייפת.
– שנית, התובעת מאשרת כי חתמה על המסמכים מרצונה החופשי.
– שלישית, התובעת לא טענה ואף לא הוכיחה ולו לכאורה, כי חתימתה על המסמכים הייתה תחת לחץ או איומים שהופעלו כלפיה.
– רביעית, לא עלה בידי התובעת לשכנע כי האמור במסמכים וחתימתה עליהם הם "הצהרת שקר", בעוד שכעת בפני בית המשפט עדותה הינה אמת.
– חמישית, לא עלה בידי התובעת להוכיח במידת ההוכחה המוגברת החלה עליה כי היא לא הבינה את תוכנם של המסמכים עליהם חתמה ואת משמעותם.
– שישית, העד מור מטעמה סותר חזיתית את גרסתה בדבר אי קבלת כסף מהנתבע ונמצא מחזק את גרסת הנתבע.
– שביעית, לצד האמור מעלה אף יצוין, כי התובעת כשלה בניסיונותיה (מושא ההקלטות – נספח ט) 'לחלץ' הודאה מהנתבע ממנה עולה כי בפועל הוא לא העביר לה כספים.
78. לאחר בחינת כלל הראיות שהובאו בפני בית המשפט באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובעת - 'כמוציאה מחברה' - לסתור את החזקה, לפיה מי שחותם על מסמך "...מוחזק כמי שקרא אותו הבין את תוכנו וחתם עליו לאות הסכמתו", וזאת תוך שהיא מביאה ראיות הולמות, מספקות ו"פוזיטיביות כאפשרות קרובה" (ר' פרשת יולזרי לעיל).
הערת האזהרה – מבט לעתיד
79. מן המפורט מעלה עולה בתמצית, כי לא נמצא פגם ברישום הערת האזהרה לטובת הנתבע – במועד רישומה – וזאת על רקע ומכוח מסמך ההבנות והאמור בו וייפוי הכוח הבלתי חוזר.
80. הערת האזהרה נרשמה כזכור ביום 5.9.16, טרם חתימת התצהיר בגיאורגיה. על פניו נראה כי הערת האזהרה נרשמה על ידי הנתבע כדי להבטיח את השבת הסך של 350,000 דולר שניתן על ידו לתובעת קודם לכן ביום 28.8.16.
81. אין בכתב ההבנות מיום 28.8.16 איזכור כלשהו או התייחסות לסכומים השונים הנוספים הנזכרים בתצהיר מיום 14.9.16, בנקודות מס' 1, 2 ו־5: תשלום בגיאורגיה על ידי שליח במהלך החודשים אפריל–אוגוסט 2016 בסך 350,000 דולר; פירעון החוב בסך 100,000 דולר למור בגין הלוואות שנתקבלו ממנו; יתרה לתשלום בגיאורגיה בסך של 350,000 דולר.
82. פרופ' מיגל דויטש בספרו קניין, כרך ד, מהדורה 2007, מציין בין היתר כי אין מניעה לרשום הערת אזהרה בגין חוזה על תנאי, דהיינו גם טרם התקיימות התנאי וכי המדובר בחיוב
--- סוף עמוד 18 ---
בעל משמעות משפטית. לדבריו "...אין מניעה לרשום הערה גם בגין חוזה עם תנאי מפסיק. בהתקיים התנאי המפסיק, יהיה בעל הזכויות הרשומות זכאי לכך שתימחק הערה, שכן במקרה כזה בטלה עילת הערה" (שם, 67).
83. ככל שנתייחס לרישום הערת האזהרה כבר ביום 5.9.16 'כצופה פני עתיד' – מסמך גיאורגיה המאוחר (מיום 14.9.19), דבר שלא נטען על ידי הנתבע ולא הוכח על ידו, הרי שאין מקום להותרת רישום הערת האזהרה מכוחו של מסמך זה, וזאת מן הטעם שכל האמור בו שבא בנוסף לאמור בכתב ההבנות, לא קוים על ידי הנתבע (לרבות סילוק המשכנתה לבל"ל הנזכרת אף בכתב ההבנות ) (ר' גם עמוד 179, שורות 8–24).
84. בהקשר זה ובתמיכה לכך שהמסמך מיום 14.9.16 אינו יכול – בסופו של יום – להוות בסיס או עילה לרישום הערת האזהרה, ראו גם עדות הנתבע, אשר ממנה עולה שאף הוא לא ראה במסמך זה מסמך מחייב וכופה, לפיה:
שמעון: אני עבדתי, בוא נאמר הגנתי על עצמי כמו שצריך. העניין הוא שהיא, היא יש לה כל יום גחמות חדשות וזו הבעיה.
אלדד אפרוני: לגבי מכירת הדירה?
שמעון: לגבי הכל, כל ההתנהלות הזאת. בוא תמכור תביא לי את מה שמגיע לי. באיזה מחיר תמכור. תקנה אתה. תשלם את. זה חלק מהסיבה שלא רצתי לשלם את הבנק ולהגיד שלום על ישראל הבית שלי וזהו. זה חלק מהסיבה אתה מבין? ששום דבר לא סגור כמו שצריך איתה..." (עמוד 27, שורות 18–25).
85. זאת ועוד, הנתבע הודה שאת הכספים מושא נקודה/סעיף 1 'במסמך גיאורגיה' הוא לא נתן לתובעת. וכך תועדו הדברים בפרוטוקול:
כב' השופט: דבר אחד מוסכם, זה שלא אתה נתת לה את הכספים האלה.
מר חן: אני לא נתתי לה את הכספים האלה, זה ברור.
עו"ד אפרוני: גם לא הכרת אותה באפריל.
מר חן: באפריל לא הכרתי אותה.
כב' השופט: הוא אומר שהוא לא נתן לה את זה.