104. לא עלה בידי המבקש להוכיח כי הפרוטוקולים זויפו, ודאי שלא בחוסר תום לב, כנטען על ידו.
105. אף אין בידינו לקבל את טענת המבקש לפיה יש להורות על הוצאת המסמכים מאחר שלא התאפשר למר קוטשר ולגב' ששון להגיב לאמור בהם טרם תוייקו בתיק. הוראות נסמן 93.124 קובעות מנגנון המאפשר לעובד להתגונן מפני תלונות או הערות שליליות המתויקות בתיקו האישי, ככל שאלו תויקו ללא ידיעתו:
"(א) האחראי או מי שהוסמך לכך על-ידו, לא יתייק בתיקו האישי של העובד תלונות או הערות שליליות בכתב, ללא ידיעת העובד אגב מתן אפשרות לעובד להגיב בכתב לתלונות או להערות אלו. תגובת העובד תתויק בצמוד לתלונות או להערות, ועל התלונות או ההערות תירשם החובה לעיין בתגובת העובד;
(ב) עיין העובד בתיקו האישי כאמור בפסקה 93.125 ונודע לו, כי תויקו בו תלונות או הערות שליליות ללא ידיעתו, ולא ניתנה לו בזמנו אפשרות להגיב, יאפשר לו האחראי לצרף תגובה בכתב. על תגובת העובד יחול האמור בסיפא לנסמן (א) לעיל;"
106. מכאן, שאף לו היה מוכח בפנינו כי המסמכים תויקו בתיקיהם האישיים של העובדים בלא ידיעתם או בלא שהתאפשר להם להגיב להם, הרי שהסעד המתאים הוא לאפשר להם לצרף את תגובתם בכתב, ולא להוציאם מהתיק.
107. משכך, אנו דוחים אף את הבקשה להוצאת פרוטוקולי הבירור מתיקיהם האישיים של העובדים.
108. מאחר שמצאנו לדחות את הבקשה על כל חלקיה, מתייתר הצורך להכריע בטענת ההגנה של המדינה בדבר שימוש לרעה בהליכי משפט, לשם רדיפה אישית אחר המשיב 2.
109. טרם נעילה ייאמר כי לאחר הגשת הסיכומים, הגיש המבקש בקשה להגשת ראיה חדשה – מכתבו של יו"ר הועד הכללי למשיב 2 מיום 8.2.21. לטענת המבקש, במכתב זה יש כדי לתמוך בטענתו כי הוא אינו היחיד המתלונן על מעשיו של המשיב 2, וודאי שלא "מחפש" אותו, כפי שטוענת המדינה.
110. לא מצאנו מקום לסטות מסדרי הדין ולהתיר למבקש לצרף ראיות בשלב כה מאוחר של ההליך, לאחר הגשת הסיכומים מטעם הצדדים, בפרט בהתחשב בכך שלא התאפשר למדינה למצות את זכותה להתגונן בעניין זה.
1. אף לגופו של עניין אנו סבורים כי ממילא אין בראיה הנוספת כדי לשנות מהכרעתנו.
מעבר לעובדה שזו לא נתמכה בתצהיר, ומשכך משקלה נמוך, הרי שאף לו היה מוכח בפנינו כי המבקש אינו היחיד המתלונן על מעשיו של המשיב 2, לא היה בכך כדי לשנות ממסקנתנו, לפיה לא הוכחו קיומן של נסיבות המצדיקות פסיקת פיצויים לפי Error! Hyperlink reference not valid., או כי אין מקום להורות למדינה לנקוט בהליכים משמעתיים כנגד המשיב 2.
כמו כן, מאחר שלא מצאנו להכריע בטענת המדינה לפיה מטרת ההליך היא רדיפה אישית אחר המשיב 2, הרי שממילא אין אנו נדרשים לראיה שמטרתה להראות כי המבקש אינו "מחפש" את המשיב 2.
סוף דבר
2. הבקשה נדחית.
3. בהעדר התנגדות מטעם המדינה, אנו מורים על מתן תוקף של פסק דין להודעת המדינה מיום 16.1.20 בדבר ביטול הליכי השימוע לעובדים בגין האירועים מושא הליך זה.
4. לא מצאנו כי במקרה הנדון יש לחרוג מהמקובל בסכסוכים קיבוציים לעניין חיוב בהוצאות משפט, ומשכך אין צו להוצאות.
5. זכות ערעור כדין.
ניתן היום, ד' אלול תשפ"א, (12 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.