רווח שהופק כתוצאה מהפרת חובת אמון יש לשלול מן המפר ולהעביר לאדם שכלפיו הוא חב חובת אמון (עניין שוהם, פסקה 30; ע"א 605/88 תבורי – בית חרושת למשקאות קלים בע"מ נ' מעינות הגליל המערבי סוכנויות בע"מ, פ"ד מה(2) 1, 15 (1991) (להלן: עניין תבורי); פרידמן ושפירא בר-אור, עמ' 610). בענייננו, כפי שהוברר, הרווח הופק על חשבון המדינה; ועם זאת יצוין כי במקרה של הפרת חובת אמון, הרווח יישלל מן המפר ויועבר למוטב ללא קשר לשאלה אם הדבר בא על חשבון המוטב, או אם המוטב סבל הפסד או נזק (עניין תבורי, עמ' 15; ע"א 442/85 זוהר ושות' נ' מעבדות טרבנול (ישראל) בע"מ, פ"ד מד(3) 661, 701 (1990); פרידמן ושפירא בר-אור, עמ' 610, 640).
19. המדינה מתייחסת להפרת חובת האמון כעילה עצמאית ונפרדת מהעילה לפי חוק עשיית עושר. אולם, נראה כי הדעות חלוקות בשאלה אם העילה המבוססת על הפרת חובת האמון היא עילה עצמאית העומדת על רגליה שלה, או שמא מדובר במקרה פרטי של עשיית עושר ולא במשפט (לעמדה הראשונה ראו: עניין ורגוס, עמ' 444; וכן: עמיר ליכט דיני אמונאות: חובת האמון בתאגיד ובדין הכללי 263-262 (2013)); לעמדה השנייה ראו: עניין ורגוס, עמ' 439; פרידמן ושפירא בר-אור, עמ' 609). המקרה דנן אינו מצריך הכרעה בשאלה זו; זאת מאחר ששתי העילות – עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובת אמון – התגבשו בענייננו בלאו הכי, ומאחר ששתיהן מובילות לסעד זהה, הוא שלילת סכום השוחד מאבנון והעברתו למדינה.
20. כפי שמציינת המדינה, גם בפסיקה בבריטניה נקבע לא אחת כי על עובד מדינה שלקח שוחד להעביר את הסכום שהתקבל כשוחד למדינה. במקרה אחד נדון עניינו של חייל בצבא הבריטי שסייע למשאית של מבריחים לעבור במחסום משטרתי בתמורה לשוחד. באותו עניין קבע בית הלורדים כי על החייל להשיב את סכום השוחד למדינה, בין אם עקב קיומם של יחסי אמון בינו ובין המדינה, בין אם לנוכח הבטחה משתמעת שהבטיח החייל למדינה בעת כינון היחסים ביניהם, שלפיה יעביר לה כל סכום כסף שיתקבל אצלו בקשר לתפקידו (Reading v. Attorney General [1951] AC 507 (HL)). בדומה, במקרה אחר דנה המועצה המלכותית בעניינו של עורך דין ששימש כתובע בהונג קונג, שהייתה מושבה בריטית בעת מתן פסק הדין. אותו תובע קיבל שוחד בתמורה להימנעות מהגשת כתבי אישום. בפסק הדין נקבע כי עורך הדין הפר את חובת האמון שהוא חב כלפי ממשלת הונג קונג, וכי עליו לשלם לממשלת הונג קונג את סכום השוחד (Attorney General for Hong Kong v. Reid [1994] 1 AC 324 (PC)).