דברים דומים נפסקו על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית. באחד המקרים נדון עניינו של מהנדס מטעם צבא ארצות הברית שקיבל שוחד מקבלנים, ובתמורה פעל על מנת שאותם קבלנים יקבלו עבודות שיבטיחו להם רווחים משמעותיים. בפסק הדין נקבע כי על עובד הציבור להעביר למעסיקו כל רווח שהושג תוך ניגוד עניינים (United States v. Carter, 217 U.S. 286 (1910)). במקרה אחר נקבע במפורש כי פקידת ממשל אמריקאית שלקחה שוחד הפרה חובת אמון, והיא חויבה להשיב את סכומי השוחד שהתקבלו אצלה (U.S. v. King, 469 F. Supp. 167 (D.S.C. 1979)).
21. סיכומו של דבר: אבנון חייב בהשבת כספי השוחד למדינה גם מאחר שהוא הפר את חובת האמון שהוא חב כלפיה; זאת בין אם נראה בהפרת חובת האמון עילה העומדת על רגליה שלה, בין אם נראה בה מקרה פרטי של עשיית עושר ולא במשפט.
עילה בנזיקין
22. המדינה טוענת כי עומדת לה גם עילה בנזיקין, וכי בית המשפט המחוזי שגה כאשר לא דן בטענה זו; ואולם, הטענה לעילה בנזיקין נטענה על ידי המדינה בשפה רפה, הן בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי הן בסיכומים שהוגשו בערעור. בכתב התביעה נעשה אמנם שימוש במינוחים כגון "נזקים", "חובת הזהירות" ו"קשר סיבתי", אולם לא נטען שם במפורש לקיומה של עילה בנזיקין; והמדינה אף לא ציינה איזו עוולה התקיימה בענייננו לשיטתה. בסיכומים בערעור נטען כאמור כי מתקיימת עילה בנזיקין, אולם גם שם לא צוינה עוולה כלשהי, וממילא לא נבחנו יסודותיה, תהיה אשר תהיה. גם במהלך הדיון שהתקיים לפנינו לא הציגה המדינה טיעון סדור בנוגע לקיומה של עילה בנזיקין. מכל מקום, לנוכח הקביעה כי מתקיימת בענייננו עילה מכוח דיני עשיית עושר והפרת חובת אמון, התייתר הצורך לבחון טענה זו.
טענת האכיפה הבררנית
23. אבנון טוען כי בשנים האחרונות המדינה לא הגישה תביעות אזרחיות נגד לוקחי שוחד, וכי הגשת התביעה נגדו מהווה אכיפה בררנית שמקנה לו "הגנה מן הצדק אזרחית". טענה זו מעוררת שתי שאלות כבדות משקל: האחת – אם ניתן להגדיר תביעה אזרחית המוגשת על ידי המדינה כפעולת אכיפה; והשנייה – אם יש מקום לטענת אכיפה בררנית בהליך אזרחי. עם זאת, המקרה דנן אינו מצריך הכרעה בשאלות אלה; זאת משום שגם בהנחה שהתשובה לשתיהן היא חיובית (ואינני מביעה עמדה בנושא) – דינה של טענת האכיפה הבררנית בענייננו להידחות, כפי שיוברר מיד. במאמר מוסגר יצוין כי יהיו התשובות לשאלות שהוצגו אשר יהיו, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי על המדינה חלה חובה לנהוג בשוויון (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ב 680-673 (2010), והפסיקה הנזכרת שם). למעשה, האיסור על אכיפה בררנית נגזר מחובה זו: "טענה של אכיפה בררנית היא טענה של פגיעה בשוויון. כל רשות מינהלית חייבת לנהוג בשוויון. כך גם תובע במשפט פלילי" (בג"ץ 6396/96 זקין נ' ראש-עיריית באר-שבע, פ"ד נג(3) 289, 308 (1999) (להלן: עניין זקין)).