"הדין מכיר בכך, כי במקרים מסוימים נתון אדם במצב של אמון (loyalty) כלפי רעהו. זהו הדין ביחסים שבין שלוח לבין שולחו, בין מנהל לבין התאגיד, בין נאמן לבין הנאמנות. רשימת מצבים אלה אינה סגורה, והיא 'קיימת במגוון רב של יחסים משפטיים' (דברי השופט י' כהן בע"א 793/76; המ' 506/78 מיכאל לוקמן נ' חיים שיף פ"ד לג(2), 553, 537). נראה לי כי המשותף למצבים אלה הוא כי בידיו של אדם הופקד אינטרס של אחר, אשר על הפעלתו הוא אמון (ראה 69 .Sealy. Fiduciary Relationsnips. (1962) C.L.J). קיים החשש כי כוח ללא פיקוח וריסון יביא לידי שימוש לרעה באותו כוח. מטרתם של כללי האמון היא, בין השאר, ליצור פיקוח ולהטיל ריסון על בעל הכוח בהפעלתו של הכוח. עובד הציבור, הממלא תפקיד ציבורי, נופל למסגרתו של מבחן זה. בידי עובד הציבור הופקד כוח, וניתנה לו סמכות. השימוש בכוח זה והפעלתה של סמכות זו לא באים לשרת את ענייניו של עובד הציבור, אלא את האינטרסים שהכוח והסמכות באו להגשימם... על כן חייב עובד הציבור לפעול, בהגשמת הכוח ובהפעלת הסמכות, מתוך אמון ונאמנות (השווה בג"ץ 262/62 ישראל פרץ, מאיר לוין ודינה פרידן נ' יושב-ראש, חברי המועצה המקומית ותושבי כפר-שמריהו, פ"ד טז 2101, 2115). עליו לפעול כאשר לנגד עיניו עומד האינטרס עליו הוא מופקד ואינטרס זה בלבד" (בג"ץ 531/79 סיעת הליכוד בעיריית פתח תקווה נ' מועצת עיריית פתח תקווה, פ"ד לד(2) 566, 571-570 (1980) (להלן: עניין סיעת הליכוד); וראו גם: עניין קוסוי, עמ' 278-277; ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ, פ"ד נא(3) 421, 438-437 (1997) (להלן: עניין ורגוס)).
בענייננו ניתן להצביע על שני מקורות לחובת האמון שחב אבנון. ראשית, אבנון חב חובת אמון כלפי המדינה והציבור מתוקף היותו עובד ציבור (עניין קוסוי, עמ' 278; עניין סיעת הליכוד, עמ' 569-568). שנית, אבנון חב חובת אמון כלפי המדינה כמעסיקתו, מאחר שהוא החזיק במידע סודי שלה מתוקף תפקידו (רע"א 2060/19 בית אריזה לפרחים "אביב" בע"מ נ' פנדלר, [פורסם בנבו] פסקה 20 (27.5.2019); ע"א 206/72 מיגן בע"מ נ' פאר, פ"ד כז(1) 576, 578 (1973); פרידמן ושפירא בר-אור, עמ' 630).
האם אבנון הפר את חובת האמון שהוא חב כלפי המדינה? התשובה לשאלה זו היא בחיוב. כפי שצוין לעיל, חובת האמון דורשת מבעל התפקיד "לפעול כאשר לנגד עיניו עומד האינטרס עליו הוא מופקד ואינטרס זה בלבד"; וברי כי אבנון לא פעל באופן זה. האינטרס שעליו הופקד אבנון הוא מניעת חציבה בלתי חוקית, ואולם הוא פעל בדרך העומדת בסתירה חזיתית לאינטרס זה תוך גריפת רווחים אסורים לכיסו, ובכך הפר את חובת האמון שהוא חב כלפי המדינה. זאת ועוד; כבר נפסק כי מסירת מידע סודי לאדם בלתי מוסמך היא בגדר הפרה של חובת אמון (עניין ורגוס, עמ' 440-438; וראו גם: פרידמן ושפירא בר-אור, עמ' 567); וכך בדיוק עשה אבנון. המידע בדבר מועדי סיורי הפיקוח, שאותו מסר אבנון למפעילי המחצבות, הוא מידע שמסירתו לגורמים בלתי מורשים הופכת אותו לחסר ערך; ומכאן שמדובר במידע סודי. לפיכך, כאשר אבנון מסר מידע זה למפעילי המחצבות, הוא הפר את חובת האמון שהוא חב כלפי המדינה, שהמידע הוא שלה.