סוף דבר
26. אם תישמע דעתי נקבל את הערעור, ואבנון יחויב בסכום של 45,850 ש"ח לטובת המדינה. כמו כן אבנון יישא בהוצאות המדינה בסך של 5,000 ש"ח.
ש ו פ ט ת
השופט ד' מינץ:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט ג' קרא:
1. אני מסכים לתוצאה אליה הגיעה חברתי, השופטת ע' ברון, ואף למרבית נימוקיה. מצאתי, עם זאת, להעיר כי כשלעצמי אני סבור שהנימוק המכריע את הכף לעבר קבלת הערעור, טמון דווקא בהשבה מחמת ש"אין חוטא יוצא נשכר". משכך, אין הכרח לקבוע האם אבנון אמנם התעשר על חשבון המדינה, כנדרש לצורך פסיקת השבה לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.
2. חברתי סבורה כי אבנון התעשר על חשבון המדינה, אף שכספי השוחד שקיבל לא הוצאו מקופת המדינה ולא אמורים היו להשתלם לה. לשיטתה, ניתן לראות בכספי השוחד שקיבל אבנון נתח מן הרווח שהרוויחו מפעילי המחצבות, באמצעות גזילת משאבים מהמדינה, גזילה שהתאפשרה בשל המידע שקיבלו מאבנון במסגרת עסקת השוחד. גזילה זו היא במובהק התעשרות על חשבון המדינה (פסקה 15 לפסק דינה של השופטת ברון). ואולם, אני סבור כי הנמקה זו מעוררת קושי אנליטי מסוים. ניתן להדגימו במקרים בהם תתבע המדינה גם את השבת הרווחים שהפיק נותן השוחד; ולחלופין במקרים בהם נותן השוחד לא הפיק כלל רווחים מעסקת השוחד.
במקרה הראשון, ראיית תקבולי השוחד כ"נתח" או "עמלה" מתוך הרווחים של נותן השוחד, משמעה כי אם יורה בית משפט על השבת מלוא הרווחים שגרף נותן השוחד על חשבונה של המדינה, הרי שזו תקבל את מלוא סכום ההתעשרות שהופק על חשבונה שלא כדין. לפי גישה זו, המדינה לא מחזיקה בעילה המצדיקה להורות למקבל השוחד להעביר לה את תקבולי השוחד נוסף על הרווחים. לחלופין, משמעות גישה זו עשויה להיות שהמדינה תוכל לתבוע מנותן השוחד השבה רק של רווח "נטו", קרי הרווח בחיסור "הוצאות עסקת השוחד". הדבר עלול לפתוח פתח לדיון מקיף באשר לטיב רווחיו של נותן השוחד כתוצאה מעסקת השוחד, ואופן ההכרה בתקבולי השוחד כהוצאות עסקה. פתח זה, לטעמי, אל לנו לפתוח.
במקרה השני, נותן השוחד לא היה מפיק כל רווח מעסקת השוחד. כך, למשל, יכול היה להתרחש במצב דברים תיאורטי, בו רשויות אכיפת החוק היו חושפות את עסקת השוחד בסמוך לתשלום השוחד ובטרם הפקת רווח על ידי נותן השוחד. כך גם יכול היה לקרות אם היה נותן השוחד מתחרט וחושף את עסקת השוחד בסמוך לתשלום השוחד. במצב דברים זה, לא היה נותן השוחד מספיק להתעשר כל התעשרות על חשבון המדינה, ובמובן זה לא היה "שלל" בו יכלו נותן השוחד ומקבלו "להתחלק".