"הרשות רשאית להגיע למסקנה כי מדיניות שבה נהגה בעבר אינה מתאימה עוד. מדיניות מוטעית אינה צריכה להיוותר על כנה עד עולם, והרשות זכאית לשנות ממנה" (פסקה 34 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן).
כפי שעולה מפסקי הדין שצוטטו, אין לאפשר לטענת אכיפה בררנית להוות מחסום לפני הרשות בבואה לקדם את ההתמודדות עם עבירות השחיתות ולאמץ כלים חדשים שביכולתם לסייע בכך. השוו גם לדברי הנשיא א' גרוניס בעניין פרץ:
"יש אף לציין, כי קביעה של בית משפט, שכתב אישום יבוטל בשל אכיפה בררנית עלולה להביא לתת-אכיפה בתחום מסוים, שהרי כנראה שהרשות תאלץ להימנע מאכיפת החוק גם בעתיד, ולוּ במשך תקופה מסוימת. במלים אחרות, קביעה שיפוטית כי יש לבטל כתב אישום בגין אכיפה בררנית עשויה להביא לכך שהוראת חוק מסוימת לא תאכף לאורך זמן, והכל כאשר ייתכן שקיים אינטרס ציבורי באכיפתו של החוק המסוים. האם אין חשש שביטולו של כתב אישום בשל אכיפה בררנית ישמש, שלא במכוון, כהיתר לעבור על הוראת החוק המסוימת בה מדובר?! ניתן להציג את הדילמה בצורה קצת שונה: אם מבוטל כתב אישום בשל אכיפה בררנית, מתי תהא רשאית הרשות המינהלית לשנות כיוון ולפעול לאכיפתו של אותו חוק שבית המשפט אישר, ולוּ בעקיפין, כי אין לאוכפו?!" (פסקה 5 לפסק דינו של הנשיא א' גרוניס).
לנוכח האמור, אני סבורה כי החלטת המדינה בדבר הגשת תביעה אזרחית נגד אבנון נעשתה משיקול ענייני, הוא אימוץ כלים חדשים להתמודדות עם עבירות השחיתות ולאכיפת כללי התנהגות. משכך, דינה של טענת האכיפה הבררנית להידחות; ויוזכר כי אין זה מובן מאליו שיש מקום לטענה זו במסגרת הליכים אזרחיים.
בין הסדרי טיעון לתביעות אזרחיות המוגשות על ידי המדינה
25. אבנון טוען כי עמדת המדינה בערעור זה עלולה לפגוע במוסד הסדרי הטיעון. לטענתו, הוא הסתמך על כך "שעונשו לפי מה שסוכם עם המדינה ושקיבל את אישורו של בית המשפט שדן בתיק, יהא עונשו היחיד"; ועל בסיס "ההבטחה השלטונית" הוא שינה את מצבו לרעה, בכך שהודה בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר הטיעון. אבנון סבור כי עמדת המדינה פוגמת באמינותו של השלטון, באופן שיש בו כדי לפגוע במוסד הסדרי הטיעון.
אולם בניגוד למצטייר מהנטען על ידי אבנון בסיכומים שהגיש בערעור, הסדר הטיעון שנערך בעניינו לא כלל הסכמה לעניין העונש. משכך, לא ניתן להצביע על כל הצהרה, הבטחה או מצג מצד המדינה בעניין העונש שיוטל, שאבנון יכול לטעון כי הסתמך עליה; והדבר שומט את הקרקע תחת הטענה כולה. זאת ועוד, אין זה ברור באיזה אופן אבנון סבור כי הוא שינה את מצבו לרעה. מדבריו של אבנון משתמעת הטענה כי לו היה יודע כי ישנה אפשרות שתוגש נגדו תביעה אזרחית, הוא לא היה מתקשר עם המדינה בהסדר טיעון. ואולם אינני מוצאת כל ביסוס לטענה זו בנסיבות המקרה; מה גם שמדובר בהסדר טיעון ללא הסכמה לעניין העונש, ודינה של הטענה האמורה להידחות כבר משום כך. ההכרעה בטענה זו מקום שבו מדובר בהסדר טיעון הכולל הסכמה לעניין העונש – תיוותר לעת מצוא.