10.4 בהינתן קביעות אלה ולאור התרשמותו "כי מה שהוביל להליכים המשפטיים הינה מחלוקת כנה ובתום לב בדבר פרשנות ההסכם" דחה, כאמור, את כל הסעדים להם עתרה עמירה כ"בלתי צודקים ובלתי ראויים", למעט צו המניעה (סעד חלופי לו עתרה עמירה), שהינו בהלימה מלאה לפרשנותו את ההסכם (הציטוטים מתוך פסק הדין).
תמצית טיעוני הצדדים בערעור
11. בערעור מלינה אברך על הפרשנות שהעניק בית משפט קמא להוראת סעיף 10(ט) להסכם.
לטענתה "קריאה פשוטה של לשון ההסכם על ידי האדם הסביר, מלמדת כי מדובר בהתחייבות ... שלא לבצע כל פעולה אקטיבית מצידה על מנת להפעיל את התחנה, ואין בסעיף התחייבות למנוע תדלוק עצמי המבוצע על ידי לקוחות ללא התערבות או סיוע" שלה (ההדגשה במקור). בהסכם כולו "לא נקבע כי התחנה צריכה להיות סגורה בימי שבת וחג או כי" עליה "לנקוט בצעדים כלשהם על מנת למנוע תדלוק בשירות עצמי" וכלל שעמירה "הייתה מעוניינת" שכך יהיה "היה חייב להיות בהסכם סעיף נוסף שמתייחס לכך מפורשות", מה גם שבעל השליטה בעמירה, מר אורי עמירה, "במסגרת עדותו ... אישר כי במהלך המשא ומתן לחתימת ההסכם הוא הכיר את המונח 'תחנה שומרת שבת' ... ועדיין בחר שלא תדרוש תנאי" זה בהסכם (מתוך עיקרי הטיעון).
11.1 עוד הוסיפה וטענה כי "לשון ההסכם אינה מספיקה על מנת להכריע" במחלוקת, "אינה חד משמעית וסובלת יותר מפרשנות סבירה אחת", כך שהיה על בית משפט קמא להתחקות אחר אומד דעת הצדדים באמצעות כלים פרשניים אחרים, כאשר "נסיבות כריתתו של ההסכם" ו"הביטוי החיצוני שניתן לכוונת הצדדים", כפי שעולים מהעדויות "הצביעו באופן חד וברור, כי כוונתה הגלויה של" עמירה אשר הוצגה לה, "שבאה לידי ביטוי שבדברים שנאמרו על ידה הייתה, כי" אברך "לא תפעיל את התחנה בימי שבת וחג, קרי לא תנקוט בשום פעולה מצידה בימים אלה" (מתוך עיקרי הטיעון – ההדגשה במקור).
11.2 לעמדתה אף "התכלית הכלכלית האובייקטיבית של ההסכם" מחייבת פרשנות הפוכה מזו שניתנה על ידי בית משפט קמא, זאת נוכח העובדה כי אותה הפחתה בסך של 6,000 ₪ בדמי השכירות החודשיים "אינה מכסה אפילו עשרה אחוזים מהפסדה ... כתוצאה ממניעת אפשרות התדלוק בשירות עצמי בימי שבת וחג, לשיטתו של מר עמירה עצמו" (מתוך עיקרי הטיעון), מה עוד שלא היה לה, בניגוד לקביעת בית משפט קמא, כל יתרון על עמירה, לא בעיצוב תנאי ההסכם ולא בסוגיה שבמחלוקת חרף היותה בעלת ניסיון 'בתחום הדלק'.