בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 2235-07-20 יונה אברך בע"מ נ' אורי עמירה בע"מ
תיק חיצוני:
לפני כבוד השופטים יהודית שבח, סג"נ, יונה אטדגי, שלומית יעקובוביץ
מערערת
יונה אברך בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אלון רון ורותם פיטרמן גינגולד
נגד
משיבה
אורי עמירה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד איתי חפר
פסק דין
השופטת ש. יעקובוביץ:
1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' ס. הנשיא השופט אילן דפדי) בת.א. 68-02-18, אשר ניתן ביום 16.4.2020 ובגדרו התקבלה בחלקה תביעתה של המשיבה, אורי עמירה בע"מ (להלן: "עמירה"), כנגד המערערת, יונה אברך בע"מ (להלן: "אברך"), שעניינה ב"הפרה יסודית של הסכם השכירות אשר נחתם" בין הצדדים "להקמה והפעלתה של תחנת תדלוק ציבורית, עת סירבה" אברך "לחדול ממעשיה ולהפסיק את פעילותה של תחנת הדלק בשבתות ובחגי ישראל. עוד עניינה ... בדבר הפסדי כספים שנגרמו" לעמירה "בגין מעשיי" אברך (מתוך כתב התביעה – מוצג 3 למוצגי עמירה).
לצד התביעה הגישה עמירה בקשה לצו מניעה זמני, המורה לאברך "להימנע ולהפסיק את פעילותה של תחנת הדלק בשבתות וחגי ישראל, ולהימנע ממכירת דלקים ו/או כל מכירה באשר היא ... – בין במישרין, ... ובין באמצעות מכשירים ו/או עמדות אלקטרוניות ...".
הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט (כב' השופט אודי הקר) בהחלטה מיום 19.3.2018.
התביעה, כמו גם הבקשה לסעד זמני, כוונו לתדלוק בשירות עצמי, שהתאפשר בתחנה גם בשבתות ובחגי ישראל.
1.1 בתביעה עתרה עמירה לסעדים הבאים: פיצויים מוסכמים (סעיפים 23-26 לכתב התביעה), פינוי המושכר וסילוק יד (סעיפים 27-30 לכתב התביעה),פיצוי בגין 'עשיית עושר ולא במשפט' (סעיפים 31-39 לכתב התביעה) ו"לחילופין ולמען הזהירות ... צו מניעה קבוע" המורה לאברך "לחדול ממעשיה ולפסיק את פעילותה של תחנת הדלק בשבתות וחגי ישראל, ולהימנע ממכירת דלקים ו/או כל מכירה באשר היא בשבתות וחגי ישראל לאלתר – בין במישרין, בין בעקיפין ובין בכל דרך אחרת מכל מין וסוג שהוא, בין באמצעות עמדה מאויישת ובין באמצעות מכשירים ו/או עמדות אלקטרוניות באשר הן ובין בכל דרך אחרת באשר היא" (סעיף 40 לכתב התביעה – מוצג 3 למוצגי עמירה).
1.2 בית משפט קמא דחה את התביעה ככל שעניינה ב"ביטול ההסכם ואכיפת הוראותיו בכל הקשור לסנקציות העומדות לרשות" עמירה, "לרבות חיובה של" אברך "בתשלומים משמעותיים ופינויה מתחנת הדלק בה הושקעו על ידה כספים רבים" וקיבל את העתירה החילופית - הורה לאברך "לחדול מהפעלת משאבה בשירות עצמי בשבתות וחגי ישראל" (להלן: "פסק הדין") ומכאן הערעור שלפנינו.
יוער כי משלא הוגש ערעור על ידי עמירה, תצומצם, מטבע הדברים, ההתייחסות להלן לכל הנוגע לסעד החילופי שהוענק לה בסופו של יום, המונח בבסיס ערעורה של אברך.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת הצריכות להכרעה
2. ביום 20.3.2013 נחתם בין עמירה, החוכרת הרשומה של מקרקעין המצויים בגן יבנה, לבין אברך הסכם שכירות להקמה והפעלה של תחנת תדלוק ציבורית במקרקעין (להלן: "התחנה"), אשר תופעל על ידי אברך (להלן: "ההסכם" – מוצג ב' למוצגי אברך).
3. בהסכם נקבע, בין השאר, כי "אברך מתחייבת להפעיל את התחנה בכל ימות השבוע, למעט בשבתות ובחגי ישראל" (סעיף 10(ט)) וכי "אברך תפעיל בתחנה משאבה אחת לפחות בשירות עצמי" (סעיף 10(י)).
4. על אף נוסחו של סעיף 10(ט) להסכם, ממנו עולה, לכאורה, כי אברך יכולה (להבדיל ממתחייבת) להפעיל את התחנה בשבתות ובחגי ישראל, הובהר על ידי הצדדים כי "הסעיף הזה אומר שחברת אברך אינה יכולה להפעיל את התחנה בשבתות ובחגי ישראל" (ראו פרוטוקול הדיון בבית משפט קמא בעמ' 17 – מוצג ג' למוצגי אברך).
5. לאור התחייבותה של אברך שלא להפעיל את התחנה בשבתות ובחגי ישראל, תנאי עליו עמדה עמירה, בהיות בעל השליטה בה ושניים מבניו שומרי תורה ומצוות, נקבע בהסכם כי דמי השכירות החודשיים יעמדו על סך של 46,000 ₪ בצירוף מע"מ, זאת תחת הסכום של 52,000 ₪ בצירוף מע"מ, עליו הוסכם עובר לחתימתו.
6. המשאבות בשירות עצמי פעלו בשבתות ובחגים מתחילת הפעלת התחנה על ידי אברך ועד למתן פסק הדין מושא הערעור, בעוד שחנות הנוחות שבמתחם התחנה הייתה ונותרה סגורה.
טיעוני הצדדים לפני בית משפט קמא ופסק דינו
7. בלב התביעה מונחת מחלוקת אחת, בה נדרש בית משפט קמא להכריע והיא בשאלה – האם התחייבותה של אברך שלא להפעיל את התחנה בשבתות ובחגים, המעוגנת בסעיף 10(ט) להסכם, כוללת גם את השבתת המשאבות בתדלוק עצמי (בדרך של סגירת מתחם התחנה כולו, כך שלא ניתן יהיה להיכנס ולתדלק בשירות עצמי), אם לאו.
בעוד התביעה מבוססת על מתן מענה חיובי לשאלה זו, ההגנה, מן הסתם, מבקשת להשיב עליה בשלילה. כל צד מטעמיו שיובאו להלן בקצירת האומר.
8. לעמדת עמירה בהוראת סעיף 10(ט) עוגן תנאי עיקרי בהסכם - אי הפעלת התחנה בשבתות ובחגי ישראל, קרי; סגירתה והשבתת כל פעילות בה, בכל דרך ואופן - תנאי עליו עמדה משביקשה למנוע חילול שבת בפומבי, זאת בהינתן אורח החיים הדתי שמקיימים בעל השליטה בה, מר אורי עמירה ושניים מבניו, המצויים בשלהי לימודי ההסמכה לרבנות, כאשר כנגד התחייבות זו של אברך הופחתו דמי השכירות בסך של 6,000 ₪ לחודש (13% מדמי השכירות שהוסכמו מלכתחילה), הפחתה העולה כדי סך כולל של 1,800,000 ₪ לכל תקופת ההסכם.
9. מנגד, ביקשה אברך לקבוע כי לא הוסכם בין הצדדים , וממילא לא קיבלה על עצמה כל התחייבות למנוע, באופן אקטיבי, את הגישה לתחנה ולמשאבות התדלוק בשירות עצמי בשבתות ובימי חג. התחייבותה, כפשוטו של לשון סעיפים 10(ט) ו- (י) להסכם וכמוסכם בין הצדדים, היא שלא להפעיל את התחנה באמצעות עובדיה מכניסת השבת/החג ועד לצאת השבת/החג.
10. בית משפט קמא, לאחר ששמע את העדויות והתרשם מהן באופן בלתי אמצעי, מצא לקבוע כי "מדובר בשני צדדים תמי לב, אשר כל אחד מהם מאמין כי פרשנות ההסכם היא כפי עמדתו", וכי "מבחינה זו מדובר בסוג של "תאונה משפטית" אשר ... אף אחד מהצדדים לא העלה על דעתו כי ייקלע אליה" ואשר פתרון לה צריך להינתן בדרך של פרשנות ההסכם (הציטוטים מתוך פסק הדין).
10.1 בהתאם לכללי הפרשנות הנוהגים בדין (הוראת סעיף 25 לחוק החוזים) ובפסיקה (ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20.11.2019)) קבע כי על פי ה"לשון הכתובה של ההסכם", סעיפים 10(ט) ו- (י) שבו, בהם "נעשה שימוש במלה עם השורש פ.ע.ל, כאשר המילים "להפעיל" ו"תפעיל" מתייחסות" לאברך, יש לפרש את האיסור "להפעיל את תחנת הדלק בשבת", אותה התחייבות שקיבלה אברך על עצמה, ככוללת "גם איסור על הפעלת משאבה לשירות עצמי" וככל ש"רצו הצדדים לאפשר הפעלה של משאבת דלק לשירות עצמי בשבתות, היה צריך לכתוב זאת במפורש, להוסיף הסתייגות או לעשות שימוש במילים אחרות כדי לבטא זאת" (הציטוטים מתוך פסק הדין).
10.2 אדן נוסף לפרשנות זו מצא ב"נסיבות החיצוניות" וקבע כי משאין חולק שעמירה "ביקשה להוסיף את ההגבלה לפיה התחנה לא תופעל בשבתות ובחגים" ומש"מדובר בהגבלתה גורפת", היה על אברך "לסייג את דרישת" עמירה "ואת התחייבותה" שלה "כנובע מכך ולציין במפורש כי התחייבות זו אינה כוללת הפעלת משאבה בשירות עצמי", דבר שלא נעשה על ידה, כל זאת אף בשים לב לעדותם של עו"ד הוברמן, שייצג את עמירה, ועדותו של מנהל אברך, מר יחזקאל אברך.
עו"ד הוברמן בעדותו אישר מחד גיסא כי "לא ירדנו לדקויות של השאלה האם 10 י' המשאבה הזאת תעבוד בשבת למרות שכתוב שהתחנה לא תופעל בשבת", אך מאידך גיסא ציין כי "האווירה הכללית היתה שזה לא יעבוד בשבת" ומר יחזקאל אברך אישר כי מתוך כיבוד "רוח ההסכם" לא הפעילה אברך את חנות הנוחות שבמתחם התחנה בשבתות ובחגים, הגם שלשיטתה הדבר לא נאסר בהסכם (הציטוטים מתוך פסק הדין).
10.3 עוד הוסיף וקבע כי בעוד שלעמירה היה זה ה"החוזה הראשון מסוגו", הרי שלאברך, אשר ברשותה "מעל 82 תחנות דלק והיא שותפה של חברת דור אלון ... ניסיון רב בחתימה על עשרות הסכמי התקשרות להפעלת תחנות דלק" ועל כן הציפייה היא ש"כמקצוענית תצפה את הדברים ותדאג לניסוח ברור וחד משמעתי תוך שימת דגש על הדברים החשובים לה" ומשלא נהגה כן "הדבר פועל לחובתה" (הציטוטים מתוך פסק הדין).
10.4 בהינתן קביעות אלה ולאור התרשמותו "כי מה שהוביל להליכים המשפטיים הינה מחלוקת כנה ובתום לב בדבר פרשנות ההסכם" דחה, כאמור, את כל הסעדים להם עתרה עמירה כ"בלתי צודקים ובלתי ראויים", למעט צו המניעה (סעד חלופי לו עתרה עמירה), שהינו בהלימה מלאה לפרשנותו את ההסכם (הציטוטים מתוך פסק הדין).
תמצית טיעוני הצדדים בערעור
11. בערעור מלינה אברך על הפרשנות שהעניק בית משפט קמא להוראת סעיף 10(ט) להסכם.
לטענתה "קריאה פשוטה של לשון ההסכם על ידי האדם הסביר, מלמדת כי מדובר בהתחייבות ... שלא לבצע כל פעולה אקטיבית מצידה על מנת להפעיל את התחנה, ואין בסעיף התחייבות למנוע תדלוק עצמי המבוצע על ידי לקוחות ללא התערבות או סיוע" שלה (ההדגשה במקור). בהסכם כולו "לא נקבע כי התחנה צריכה להיות סגורה בימי שבת וחג או כי" עליה "לנקוט בצעדים כלשהם על מנת למנוע תדלוק בשירות עצמי" וכלל שעמירה "הייתה מעוניינת" שכך יהיה "היה חייב להיות בהסכם סעיף נוסף שמתייחס לכך מפורשות", מה גם שבעל השליטה בעמירה, מר אורי עמירה, "במסגרת עדותו ... אישר כי במהלך המשא ומתן לחתימת ההסכם הוא הכיר את המונח 'תחנה שומרת שבת' ... ועדיין בחר שלא תדרוש תנאי" זה בהסכם (מתוך עיקרי הטיעון).
11.1 עוד הוסיפה וטענה כי "לשון ההסכם אינה מספיקה על מנת להכריע" במחלוקת, "אינה חד משמעית וסובלת יותר מפרשנות סבירה אחת", כך שהיה על בית משפט קמא להתחקות אחר אומד דעת הצדדים באמצעות כלים פרשניים אחרים, כאשר "נסיבות כריתתו של ההסכם" ו"הביטוי החיצוני שניתן לכוונת הצדדים", כפי שעולים מהעדויות "הצביעו באופן חד וברור, כי כוונתה הגלויה של" עמירה אשר הוצגה לה, "שבאה לידי ביטוי שבדברים שנאמרו על ידה הייתה, כי" אברך "לא תפעיל את התחנה בימי שבת וחג, קרי לא תנקוט בשום פעולה מצידה בימים אלה" (מתוך עיקרי הטיעון – ההדגשה במקור).
11.2 לעמדתה אף "התכלית הכלכלית האובייקטיבית של ההסכם" מחייבת פרשנות הפוכה מזו שניתנה על ידי בית משפט קמא, זאת נוכח העובדה כי אותה הפחתה בסך של 6,000 ₪ בדמי השכירות החודשיים "אינה מכסה אפילו עשרה אחוזים מהפסדה ... כתוצאה ממניעת אפשרות התדלוק בשירות עצמי בימי שבת וחג, לשיטתו של מר עמירה עצמו" (מתוך עיקרי הטיעון), מה עוד שלא היה לה, בניגוד לקביעת בית משפט קמא, כל יתרון על עמירה, לא בעיצוב תנאי ההסכם ולא בסוגיה שבמחלוקת חרף היותה בעלת ניסיון 'בתחום הדלק'.
12. מנגד סבורה עמירה כי בדין פסק בית משפט קמא כי התחייבותה של אברך שלא להפעיל את התחנה בשבתות וחגים, כוללת בחובה אף את ההתחייבות שלא לאפשר תדלוק בשירות עצמי, וזאת מכל אחד מהטעמים שביסוד קביעתו.
12.1 לשיטתה, מלשון סעיפים 10(ט) ו- (י), אליהם חוברות העדויות (מנהל אברך, מר יחזקאל אברך, הצהיר בתגובה לבקשה לסעד זמני כי התחנה כוללת הן את המשאבות בשירות מלא והן את המשאבות המיועדות לשירות עצמי), עולה כי תדלוק בשירות עצמי מהווה "הפעלה" של התחנה ועל כן מ"שביקשה להוסיף את ההגבלה ולפיה התחנה לא תעבוד בשבת ובחגים" היה על אברך, אשר בכוונתה היה להמשיך ולאפשר תדלוק בשירות עצמי בשבתות ובחגים, להסתייג ולסייג התחייבותה בכתב, כל זאת אף במשנה תוקף נוכח החשיבות שייחס בעל השליטה בה, מר אורי עמירה לשמירת השבת, דבר שלא הוסתר במהלך המו"מ, ובהינתן העובדה כי אברך היא מי שערכה את הסכם השכירות, כשניסיונה בתחום רב.
דיון והכרעה
13. נקודת המוצא לדיון ולהכרעה הן קביעותיו של בית משפט קמא לפיהן שני הצדדים כאחד תמי לב (סעיף 19 לפסק הדין); כל אחד מהם מאמין כי פרשנות ההסכם הינה כפי עמדתו (סעיף 19 לפסק הדין); בעל השליטה בעמירה נתן הסכמתו בשמה להפחתה בדמי השכירות החודשיים על מנת למנוע חילול שבת - הפעלת התחנה בכל דרך שהיא, לרבות תדלוק בשירות עצמי (סעיף 20 לפסק הדין); מנהל אברך האמין שהפעלת משאבה אלקטרונית בתחנה בשבתות ובחגים מותרת על פי ההסכם (סעיף 20 לפסק הדין); בעת המשא ומתן לקראת חתימת ההסכם לא דובר על אפשרות תדלוק בשירות עצמי בשבתות ובחגים וממילא לא סוכם דבר בעניין זה (סעיף 32 לפסק הדין); האווירה הכללית ורוח הדברים הייתה שהתדלוק בשירות עצמי לא יעבוד בשבת (סעיף 32 לפסק הדין); העובדה כי ההסכם נעדר התייחסות מפורשת לאפשרות תדלוק בשירות עצמי בשבתות וחגים או מניעתה הינה בבחינת "תאונה משפטית".
14. בהינתן קביעות אלה דומה עלי כי השאלה הניצבת להכרעה הינה לפתחו של מי מהצדדים להסכם צריכה ליפול אותה "תאונה משפטית", מי מהצדדים הוא שצריך לשאת בתוצאותיה ובלשון ב"כ אברך - "הנקודה המכרעת ... מי אחראי לתאונה המשפטית ומי סביר שיישא בתוצאה שלה" (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון לפנינו).
מענה לשאלה זו מצריך השלמתו של ההסכם באותה נקודה חסרה, בדרך של פרשנות והתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, המשתקף מלשון ההסכם, במפורש או במשתמע ומנסיבות העניין (ראו: ע"א 2502/16 ג'יאקומו נגרין נ' RWL WATER LCC (חברה רשומה בארה"ב) (26.3.2017)) ובמלאכה זו שעשה בית משפט קמא לא נפלה, לדידי, כל שגגה ומוצאת אני להצטרף לקביעתו לפיה התחייבותה של אברך שלא להפעיל את התחנה בשבתות ובחגים חובקת הן את המשאבות בשירות מלא והן את המשאבות בשירות עצמי.
15. הוראות סעיפים 10 (ט) ו- (י) להסכם עניינם בהפעלת התחנה על ידי אברך (ראו כותרת סעיף 10 - "הפעלת התחנה, רישוי ורישיונות").
בסעיף 10(ט) "אברך מתחייבת להפעיל את התחנה בכל ימות השבוע, למעט בשבתות ובחגי ישראל" (ההדגשה שלי – ש.י.), כאשר מוסכם על הצדדים כי הכוונה בהוראה זו הייתה לעגן התחייבות של אברך שלא להפעיל את התחנה בשבתות ובחגי ישראל.
בסעיף 10(י) נקבע כי "אברך תפעיל בתחנה משאבה אחת לפחות בשירות עצמי" בהתאם לתנאי הרישוי.
למקרא סעיפים אלה, בהם נעשה שימוש לשוני באותו פועל (פ.ע.ל), גם אם בהטיה שונה, בהתייחס לאברך - 'הפעלת התחנה' ו'הפעלת משאבה בשירות עצמי בתחנה' - אך מובנת וברורה עמדתה של עמירה לפיה סברה כי בהתחייבות אברך שלא להפעיל את התחנה בשבתות ובחגים, על רקע דרישתה שלה למנוע חילול שבת וחג בפרהסיה ברכושה שלה, גולמה גם ההתחייבות שלא לאפשר תדלוק בשירות עצמי. הן התחנה על פי לשון סעיף 10(ט) והן המשאבה בתדלוק עצמי על פי לשון סעיף 10(י) מופעלות על ידי אברך.