--- סוף עמוד 109 ---
"מכאן להשמטת ההכנסה המיוחסת למערער... השמטה המהווה עבירה לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה. עבירה זו מתגבשת כאשר הנישום "במזיד, בכוונה להתחמק ממס", השמיט "מתוך דו"ח שנערך על פי הפקודה כל הכנסה שיש לכללה בדו"ח". המבחן הוא מבחן ההכנסה ואין מקום, בנסיבות מעין אלה, לערוך חישוב, כפי שהציע עו"ד וינרוט, ולהגיע לתוצאה חשבונאית המשקפת את המס הסופי אותו היה על המערער לשלם. בדרך המוצעת על-ידי עו"ד וינרוט, יצטרכו "בתי המשפט להידרש לחישובים ולהשערות סבוכים לגבי היקף הכנסותיו והוצאותיו של העבריין, אילו רק היה נוהג כאדם ישר..." (ע"פ 4980/07 כהן נ' מדינת ישראל (4.11.2010) בפסקה 35). סבורני, כי אין מקום לערוך חישובים מעין אלה, מה גם שלא הוצגו בפני בית משפט קמא נתונים, המאפשרים לקבוע את הרווח הנקי של המערער, לו "היה נוהג כאדם ישר". לפיכך, אינני סבור כי יש מקום להיכנס לחישובים מורכבים, כדי להגיע לסכום הרווח שהפיק המערער, שרק הוא מחויב במס הכנסה".
ובע"פ 3806/16 בלטי נ' מדינת ישראל (23.5.19) (להלן: "עניין בלטי") נקבע:
"... וכפי שנפסק לא אחת בבית משפט זה, היסוד המגדיר את העבירה הנדונה הוא הכנסתו של הנישום, ולא הכנסתו החייבת במס...
אין בטענתו זו של אילן כדי להשפיע אף על הרשעתו בעבירה לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה, חרף העובדה שסעיף זה אינו נוקט בלשון הכנסה, וזאת בהתבסס על ההלכה המושרשת, היפה לענייננו, שלפיה לא יישמע נישום בטענה כי יש לנכות הוצאות שהוציא לשם הפקת הכנסה שלגביה לא ניהל ספרים".
בסיכומו של דבר טענה המאשימה כי הנאשם קיבל לכיסו סכום של 591,500 ₪ בשנות המס 2009 – 2016. אמנם אין חולק כי חלק מן הסכומים הועבר למקורביו ולאחרים כראות עיניו, אך אין לראות בהעברת הכסף כהוכחה לכך שאין מדובר בהכנסה, אלא לכל היותר כהוצאה שאולי היה מקום להכיר בה במסגרת הליך אזרחי.
עבירת המס מתייחסת לכ-590,000 ₪ אשר אלה כל הכספים שהגיעו במרמה מהתורמים, מלבד סך של 16,000 ₪ שאינו רלוונטי מבחינת עבירות המס. אדם שעבר עבירה ובאמצעות העבירה השיג סכום כסף במרמה, גם אם הכסף חולק לנזקקים, זו עבירה. מבחינת דיני המס יש את מבחן ההכנסה ואת מבחן השליטה. הכסף נמצא אצלו בלשכה. הנאשם שלט בכסף, גם אם לא ניתן לקבוע כמה הגיע למקורבים וכמה לנזקקים. הנאשם החליט לאן יחולק הכסף. התורמים סברו שהכסף מגיע לנזקקים, אך הדבר הגיע לנאשם, והוא קבע לפי רשימות שלו, למי יגיע הכסף, בין אם זה מקורבים או פעילי שכונות, או לעצמו. השליטה על הכסף היא של הנאשם, והכסף הוא שלו.