מועלם אישר שבחקירה קודמת שלו במשטרה אמר לחוקר שאינו יודע אם עניין התלושים היה 5 שנים או 7 שנים, ובהמשך לכך בחקירה המאוחרת בנושא הפגישה עם הנאשם, שאל אותו החוקר לגבי ה-7 שנים. מועלם העיד כי בנוגע ל-5 שנים או 7 שנים, הוא הסתמך על ההקלטה, ושאם יש הקלטה, היא תוכיח את האמת. מועלם חזר על כך שיש הקלטה: "אני מאחורי ההקלטה" (עמ' 778-781).
מועלם הסכים שעתידו היה תלוי בחוקר, ואישר שחלק מהדברים אמר בעקבות לחץ החוקרים. הוא הבין באותה חקירה כי אם לא ישתף פעולה, הוא ייעצר (עמ' 783-784). כשהגיע לחקירה הפעילו עליו לחץ. הקצין הגיע והחל לצעוק עליו. הדברים שאמר מועלם בתחילת החקירה הם הנכונים. ייתכן שמלחץ הוא הוסיף בהמשך דברים שאינם בהכרח נכונים (עמ' 785).
263. בחקירתו החוזרת העיד מועלם לגבי האישום הרביעי כי כשהנאשם פגש אותו, לא זכור לו שהנאשם אמר משהו לגבי ה-7 שנים. בנוגע לטענה שהנאשם אמר לו באותו מפגש שהם הוקלטו בעבר ושיש הקלטה, השיב שהוא אמר לחוקר וקסברגר שאינו זוכר דבר כזה, אלא רק שדיבר על המשכורת שלו באותו מפגש. בתחילת החקירה במשטרה הוא אמר מה שחשב שהיה, אח"כ הוסיף לפי מה שהחוקר אמר. אינו זוכר שהנאשם אמר לו משהו על הקלטות. הנאשם אמר משהו על כך שבגדו בו (פרו' 18.7.19, עמ' 847-849).
264. בכל הנוגע לעדותו של אבי גמליאל, חלף עדות העד, הסכימו הצדדים כי גמליאל שמע ממועלם שהנאשם אמר למועלם "אני מאוכזב מכם" ו-"הם יודעים הכל". ההסכמה היא לעצם שמיעת הדברים, ולא לאמיתות תוכנם (פרו' מיום 17.12.20, עמ' 1279).
265. אריה בן זאב העיד בנוגע לדברים ששמע ממועלם, לגבי המפגש. דברים אלה קבילים לכך שמועלם אמר אותם לבן זאב, ולא לאמיתות תוכנם. בן זאב העיד שהוא מנהל מחלקת הרכב בעירייה. בתקופה הרלוונטית, מועלם היה שם את הדואר ברכב של הנאשם, ולשכת הנאשם הייתה מודיעה לו על כך. מועלם סיפר לבן זאב, שכאשר מועלם הגיע לשים את הדואר ברכב, אז הנאשם ירד להוריד את האשפה, ונוצר ביניהם מפגש. הייתה שיחה של 2-3 דקות, שכללה "מה שלומכם", "הכל בסדר". מועלם דיבר על הנושא של אשתו, שלא הרגישה טוב באותה תקופה, ושאל אם הנאשם יכול לעזור לו בנוגע לשכרו שנפגע. בן זאב מסר שיתכן שמועלם סיפר
--- סוף עמוד 151 ---
לו שהנאשם הביע אכזבה מהחברים הקרובים שלו שהתרחקו ממנו, והוא נשאר לבד, והמסר היה שהוא מרגיש שהקרובים אליו בגדו בו. השיחה בין מועלם לבן זאב הייתה שיחת מסדרון קצרה, ומועלם "זרק" לו את הדברים, ויתכן שלא הבין אותם טוב, ואינו בטוח שכך נאמרו הדברים. גם כשנחקר במשטרה לא זכר את הדברים, ואינו בטוח שהם נכונים. יתכן שמועלם סיפר לו שהנאשם מרגיש שאנשים מתרחקים ממנו, ואפילו לא אומרים לו שלום, ושהוא חש מנודה (פרו' 24.9.20, עמ' 1243-1247).