הרושם שהתקבל מעדותו של מועלם הוא שמועלם לא זכר היטב את תוכן המפגש שלו עם הנאשם, לא בזמן החקירה במשטרה, ובוודאי שלא בזמן עדותו בבית המשפט. מועלם הבין מחוקר המשטרה שקיימת הקלטה של החקירה, וסבר לכל אורך הדרך – לרבות בעדותו בבית המשפט – שניתן באמצעות ההקלטה לדעת את אשר אירע במדויק באותה פגישה. ואולם, הוא עצמו, התקשה מזיכרונו לתאר את שהתרחש במפגש. מועלם אכן זכר שהייתה פגישה כאמור, וזכר דברים שנאמרו בה שאינם נוגעים לחקירה, ואולם בכל הנוגע לדברים המתוארים בכתב האישום, התקשה מועלם לזכור את הדברים ולתאר אותם באופן ברור, והיה מוכן לאשר כל מה שיופיע בהקלטה, אשר סבר בטעות שקיימת. בנסיבות אלה, קיים קושי לסמוך על דבריו של
--- סוף עמוד 154 ---
מועלם, בין אם בחקירה ובין אם בבית המשפט, בכל הנוגע לתוכן הפגישה שלו עם הנאשם, ולמתואר באישום הרביעי.
273. כמו כן, סבורני כי לא ניתן לקבוע ממצאי מהימנות על סמך הדברים שאמר מועלים בחקירתו במשטרה. ראשית, מפני שמועלם הוטעה לחשוב שהשיחה בינו לבין הנאשם מוקלטת. אמנם, גם בהנחה שהחוקר אמר למועלם שהמפגש בינו לבין הנאשם מוקלט, מדובר בתרגיל חקירה שאינו חורג מהמותר. ברם, קיים חשש שמועלם, בשל הבנתו שהשיחה מוקלטת, ובשל כך שלא זכר היטב את השיחה עם נאשם, ביקש לרצות את החוקר. מועלם גם חשש לגבי מעמדו שלו בחקירה שהייתה באזהרה, ומתוצאותיה, לרבות האפשרות שיהיה לחובתו רישום פלילי אשר יפגע בעתידו (עמ' 753). ניכר כי מועלם ניסה בחקירתו במשטרה לרצות את החוקר (עמ' 763, עמ' 768). הוא סבר בטעות שקיימת הקלטה של המפגש בינו לבין הנאשם, ולכן הניח שבכל מקרה ההקלטה תחשוף את האמת (עמ' 781). שנית, עיון בחקירתו של מועלם במשטרה (ת/98ב'), מעלה כי גרסתו של מועלם היא גרסה מתפתחת. תחילה הכחיש ששוחח עם הנאשם לגבי החקירה, ולאחר שהחוקר הטיח בו דברים, אישר מועלם את הדברים, באופן אשר לא שולל את האפשרות שמועלם – אשר נחקר באזהרה לרבות בעבירה של שיבוש הליכי חקירה ומשפט – חשש מהחקירה וניסה לרצות החוקר. כך למשל, לאחר שהחוקר הטיח בו שדיברו על התלושים, השיב מועלם "התלושים, לא, וואללה לא, נשבע לך, אני מנסה כאילו לשחזר את זה, תיתן לי כיוון" (ת/98ב', עמ' 8).
עוד יצוין, כי המאשימה כלל לא ביקשה להכריז על מועלם כעד עוין, ולא ביקשה להגיש את הודעותיו של מועלם לפי סעיף 10 א' לפקודת הראיות, אם כי הודעותיו הוגשו בשלב מאוחר יותר של ההליך לבקשת ב"כ הנאשם, וזאת כדי להצביע על פגמים באופן ניהול החקירה (פרו' 24.9.20, עמ' 1278). אמנם, מעת שראיה מוגשת לבית-המשפט, גם אם על-ידי ההגנה, הרי שהיא קבילה גם לחובת הצד שהגיש אותה, ואולם בנסיבות המקרה הנוכחי, יש להתייחס בזהירות לאפשרות לבסס על הודעה זו ממצאי עובדה, בסתירה לעדות העד.