56. גב' לירון דוידזון, קצינת חקירות ביאח"ה. גבתה את הודעתה של פרטוש. על גבי ההודעה יש מספר חתימות של העדה. לאחר שפרטוש קראה את ההודעה נאמר לה שהיא יכולה לתקן דברים שלא נראים לה ובכל מקום בו תיקנה היא חתמה (פרו' 24.9.20 עמ' 1266). במסגרת חקירתה הנגדית השיבה דוידזון שלא זכור לה ששאלה את העדה על יחסים אינטימיים שקיימה עם
--- סוף עמוד 38 ---
הנאשם והדבר אינו הגיוני (עמ' 1267). העדה שללה כל אפשרות שרמזה לפרטוש שאולי יש לה יחסים עם הנאשם (עמ' 1268).
57. גב' מרב בן חמו, גרושתו של הנאשם העידה שהתגרשו לפני כ-6 שנים, בשנת 2014. הוצאות הבית נעשו באמצעות כרטיסי אשראי, צ'קים ומזומן (פרו' 14.5.20 עמ' 1167). היא היתה האחראית על הוצאות הבית והנאשם לא היה מעורב (עמ' 1170). היו תלושים בבית, והיא השתמשה בהם בעיקר לקניית מתנות ואקסטרות, לרוב לפי בקשתו של הנאשם. התלושים היו בארון הבגדים במקום מוצנע מתחת לבגדים. היו בבודדים או בחבילות של תלושי נייר (עמ' 1175-1176). אינה זוכרת מאיזו שנה וזה נמשך עד לגירושין, לאורך שנים ולא חד פעמי. הם התגוררו ביחד עד פברואר 14' (עמ' 1177-1178). אינה זוכרת את סוג התלושים, לדעתה "רב תו" (עמ' 1178). לאחר שעיינה בהודעתה הראשונה בחקירה השיבה העדה כי היו תווים גם של יינות ביתן, אך זה היה חד פעמי ולא רוב התווים. בדרך כלל התלושים היו בראש השנה ובפסח, בהתחלה זה היה במאות ₪ ולקראת הסוף זה היה יכול להיות באלפי ₪. לא יכולה לנקוב בסכום מדויק. השימוש בתווים היה לרוב באירועים מיוחדים שקשורים לעבודה, ימי הולדת של הצוות, אירועים ושמחות (עמ' 1180). לא השתמשה הרבה בתווים לשם קניות בסופר כי הם היו מוגבלים לרשתות מסוימות שלא נהגה לקנות בהם (עמ' 1181). הנאשם הביא את התלושים לבית, ואינה יודעת מה מקור התלושים.
במסגרת חקירתה הנגדית השיבה העדה כי הליך הגירושין לא היה נעים בגלל כל מיני דברים שקשורים לנאשם (עמ' 1186-1187). לא נטלה חלק במפגשים עם רונית ודאי, ברזני, הרוש ואירית מרק (עמ' 1187).
58. בהאזנות הסתר שנקטו בשיחות בין הנאשם לבין אחיו, מיקי, עלו הדברים הבאים:
ת/56(1) – שיחה 265 מיום 31.3.15 בין הנאשם למיקי אחיו, שבה מיקי מבקש "אתה יכול להביא לי תלושים לאיך קוראים להם, שהבטחתי להם". הנאשם משיב: "עזוב אותי.. אני אדבר איתך. לא בנייד. בסדר?", ובכך השיחה מסתיימת.
ת/56(88) – שיחה 24590 מיום 26.9.16 – בין הנאשם לאחיו מיקי. מיקי אומר לנאשם ששמע שיש השנה קושי לחלק תלושים לנזקקים. הנאשם מאשר שיש קושי מאוד גדול, ואומר שהוא ידאג לאנה, ויתן למיקי, וכי יש כמה אנשים שייתן לו עבורם. מיקי אומר שאמר לדותן שאינו צריך הרבה, וכי הוא צמצם את החלק שלו, רק חבילה למישהו מסוים. והנאשם מאשר. מיקי אומר לעזור לכמה משפחות נזקקות, ומציין את מרים אוטמזגין. הנאשם אומר שצריך להוריד אותם, וכי הדברים האלה הם פוטנציאל לסיכון, וכי זה יוצר לו סיכון. מיקי שואל למה, והנאשם משיב שאנשים מדברים, ובאים ושואלים למה אחרים קיבלו, וכי אין סודות. מיקי שואל, "למה זה סוד? למה אסור? והנאשם משיב: "ברור שאסור. ברור שאסור. מה זה אסור? על סמך מה אתה נותן את זה? מה? רווחה? לא רווחה? שים בזה. אתה מבין?" מיקי אומר: "אבל אתה נותן רק לאנשים מרווחה" והנאשם משיב: "איזה?... מי קבע שהם רווחה? למה? למה אתה לא נותן לבנות ברווחה שהן יחלקו? יהיו לך כל מיני שאלות כאלה". הנאשם מוסיף: "כמו שחזי אוסף גם עכשיו מכאן, ניגש לאנשים שייתנו לו תלושים" ומוסיף שברזני, ודאי והרוש לוקחים גם לעצמם.