הנאשם כיהן שנים רבות כראש עירייה בישראל, נבחר פעם אחר פעם ברוב מוחץ של תושבי העיר שהוקירו את פועלו למען העיר. לנאשם נגרם עוול בכך שצבעו את התנהגותו בצבעים פליליים תוך ניפוח שלה והוצאתה מפרופורציה. הרבה פעמים עדים מרגישים כבולים להודעות שעליהן חתמו ונטייתם הראשונית היא לחזור בבית המשפט על הדברים שנאמרו בהודעה. העדים לא מודעים לכך שחלק מגרסתם היא פרשנות והטעיה שנשתלה במוחם. המשטרה נמנעה מלחקור בנקודות מרכזיות, כך שהעדויות לא תרמו ליריעת המחלוקת ובפרט דברים שיכולו לסייע לנאשם. למשל העדה רחל פרטוש, המנקה. התביעה רצתה אותה כדי שתאמר שהנאשם נהג להשתמש בתלושים רבים והיה משלם את שכרה בתלושים. אין כל השפעה לעדות זו על המשפט, מכיוון שלא יודעים באיזה תלושים מדובר, ומדובר בכמה תלושים של מאות שקלים. בהיותו של הנאשם דירקטור בכמה מקומות ומהעירייה היו לו לפחות תלושים בסך של 5,000 ₪ או יותר בשנה. אפילו על עדה זו הופעלו איומים בוטים. בעדותה ראו שהיא אישה קשת יום, שבכתה במהלך עדותה ותארה שבחקירתה רמזו לה שהיא קיימה יחסי מין עם הנאשם. מדובר בהתעללות בעדה שאין לה חשיבות במשפט. היא אמרה באופן ספונטני בעדותה: "בסופו של דבר אני אמרתי מה שהם רצו רק שיעזבו אותי". היא העידה שאמרה את הדברים לתובעת והתובעת לא הכחישה זאת ואף אמרה שכיוון שכל המהלך הזה לא נוגע למשפט היא לא העבירה את הדברים להגנה. העדה זומנה לריענון זיכרונה בתחנת המשטרה ולא במשרדי הפרקליטות, וזהו דבר פסול. אופן גביית הראיות מעלה חשש שמא אינן ראיות אמת נוכח התנהלות המשטרה. על הפרקליטות היה לכל הפחות לערוך תרשומת מדוקדקת ולהעבירה להגנה.
העידו עדים רבים ראו לאורך השנים את תהלך חלוקת התלושים המתבצע במשרדי העירייה ואף אחד מהם לא סבר שיש פסול במהלך הזה. הדברים התנהלו בפומבי, אנשים הגיעו ואף אחד מהעוזרים לא חשב שהוא עושה מעשה פסול בזמן אמת. כולם פעלו בתמימות מתוך מחשבה שהמפעל הזה חיובי. העירייה קיבלה תלושים, והיוותה צינור מהתורמים לנזקקים.
ההתנהגות כלפי צרפתי ודותן היתה מחפירה, הם אוימו על-ידי המשטרה, וכיוון החקירה היה ברור – הם צריכים לחשוש ממעשיהם והמשטרה רוצה שיפלילו את הנאשם. המצב הזה הוליד עיוותים בגרסאותיהם. החקירה של דותן במשטרה הייתה פסולה, ולא נתנו לו ללכת לשירותים. הוא ביקש עורך דין ואחרי שעמד על כך שיגיע עו"ד, סילקו את עוה"ד אחרי 5 דקות בצעקות. דותן תאר את הבכי שלו בחקירה וציין שהקו המוביל בחקירה היה להפליל את הנאשם. המסר היה שיש לו ממה לחשוש. גרסתו היתה שקיבל פעם אחת תלושים שאותם העביר לנאשם ולא