ביחס לתלושים שנתפסו בביתו טען הנאשם תחילה בחקירתו שמדובר בתלושים שלו, לא זכר להגיד מתי קיבל תלושים מהחברה לאוטומציה או ממפעל הפיס, טען כי קיבל הלוואה מכחלון בתלושים, אך בהמשך כשעומת עם הכחשתו של כחלון את עניין ההלוואה, שינה את גרסתו וטען שקיבל את התלושים מקרוב משפחה אך לא מסר מיהו. כיום גרסתו היא שהתלושים הם מהלוואה מכחלון ומאחיו מיקי. אישר שאחיו מיקי שתק בחקירתו ועומת עם אמירתו שלו בחקירה שמקור התלושים אינו אחיו. לגבי התלושים שנתפסו בכיס מכנסיו ברכבו אישר שמדובר בתלושים לשימושו האישי, ולגבי 3 תלושים של יינות ביתן טען שהיו מיועדים לחלוקה, לא ידע להסביר מדוע באחד התלושים של יינות ביתן נעשתה רכישה והניח שאחד העוזרים נתן לו את התלוש כאשר הוא משומש. לא ידע להסביר את העובדה שלפי מספרי התלושים מדובר בתלושים שהיו חלק מתרומת חברת ינוב בראש השנה 16'. כאשר עומת עם כך שעל פי הרישומים של שופרסל הוא עשה שימוש ב-53 תלושים נוספים מאותה תרומת ינוב לרכישת מוצרים בשופרסל עם כרטיס חבר המועדון שלו, טען שמדובר בתלושים שקיבל מכחלון. הנאשם לא הביא את כחלון ואת אחיו כעדי הגנה.
בסיום חקירתו הנגדית הושמעה לנאשם שיחתו עם אחיו מיקי (ת/56 (88)), והסבריו הדחוקים של הנאשם לא יכולים לסייע לו מול הדברים העולים במפורש בשיחה זו, לפיהם הוא ידע היטב כי מנגנון התלושים הוא בלתי חוקי ועל כן שמר על כך בסוד.
סיכומי ההגנה
93. לטענת ב"כ הנאשם, עוה"ד אשר אוחיון וחן הולנדר, בתיק זה נאספו ראיות באופן פסול, בהליך חקירה מוטה בצורה קיצונית, ותוצרי החקירה אינם ראויים לאמון. גם כאשר הגיעו לידי הפרקליטות פרטים חשובים היא לא העבירה אותם להגנה. הייתה פגיעה משמעותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן. חוקרי המשטרה נכשלו בכך שהיטו את החקירה לרעת הנאשם, תוך שיש לכך השלכות רוחביות לגבי כלל תוצרי החקירה. עדים רבים הגיעו למשטרה כאשר היה להם
--- סוף עמוד 70 ---
סכסוך קודם עם הנאשם. כמעט בכל המקרים החוקרים ניסו להטות את דעתם של הנחקרים לרעת הנאשם. הדרך הבוטה שהם עשו כן היא בדרך של צעקות, איומים ואמירות של "כך אני רוצה לשמוע" וניתן לראות זאת בהקלטות, תוך שקיימים פערים משמעותיים בין ההודעה הכתובה לנאמר בהקלטה. כל אמצעי הלחץ הבוטים נעלמו לגמרי מההודעה הכתובה עליה הנחקרים חתמו. החוקרים מטפחים את החששות הטבעיים עמם מגיעים נחקרים למשטרה וכל נחקר מנסה למצוא חן בעיני חוקריו, והוא נתון כחומר ביד היוצר. לא ניתן לדעת בביטחון שהחוקרים לא כיוונו את העדים לדעת החוקרים, גם לגבי נחקרים שהעידו כי לא היתה עליהם כל השפעה. העדים שהגיעו לחקירה חששו לעצמם, והבינו שהכיוון הברור הוא להפליל את הנאשם. ההגנה עתרה שלא לסמוך על ממצאים ללא ראיות אובייקטיביות. במקרה זה נחצו קווים אדומים ולנאשם נגרם עוול.