בהמשך למתואר לעיל, פנה סעידה (ביחד עם אדם בשם מונדר רחאל) לאדם בשם עבדאלטיף מוראד (להלן: מוראד), והציע לו לרכוש 5 דונמים מהקרקע [הערה מקדימה: אין חולק כי מוראד הוא קונה תם לב]. מוראד נענה להצעה וביום 1.9.2011 נחתם חוזה מכר, שלפיו מכר וליד למוראד 5 דונם מהקרקע תמורת סך של 360,000 ₪. מוראד שילם לעו"ד שפריר סכום של 150,000 ₪ לתשלום המיסים המתחייבים מהעסקה, וסיכם עם המערערים כי את יתרת הסכום הוא ישלם רק לאחר שיינתן פסק דין הצהרתי שמאפשר לוליד לרשום את הקרקע על שמו. המערערים דיווחו על עסקה זו לרשות המיסים ביום 24.10.2011.
סמוך למתואר לעיל גילו נכדיה-יורשיה של המנוחה תוריא, כי נרשמה הערת אזהרה בלשכת רישום מקרקעין לטובת וליד על זכויותיה של סבתם המנוחה במקרקעין. היורשים פנו אל וליד ונפגשו עמו אצל עאדל שטען כי וליד נתן לו את הקרקע משום שהוא חייב לו כסף, ודרש מהיורשים לשלם לו סכום של 300,000 ₪ כתנאי לרישום הקרקע על שם היורשים. היורשים דחו את דרישתו של עאדל.
ביום 22.12.2011 ערכו המערערים תצהיר לפיו העביר וליד לאשתו תג'ריד, בתו של עאדל, 3 דונמים מהקרקע ללא תמורה, ביודעם שהקרקע אינה של וליד, ובהמשך ערכו ביום 25.12.2011 תצהיר שלפיו תג'ריד העבירה את החלק שקיבלה מוליד לאחיה, בנו של עאדל, נאשם מס' 11 בכתב האישום, נסים פלאח. ביום 23.1.2012 הוגשו על ידי המערערים הצהרות לרשות המיסים על העסקאות מוליד לתג'ריד ומתג'ריד לנסים.
ביום 30.4.2012 ערכו המערערים תצהיר לפיו העביר וליד במתנה וללא תמורה חלק נוסף של הקרקע ללילא רחאל, אשתו של פארוק, על אף ידיעתם שהקרקע אינה של וליד. המערערים דיווחו על העסקה לרשות המיסים ביום 30.4.2012.
להלן תרשים המתאר את העברת הקרקע:
על מנת לאפשר רישום הקרקע על שמו של וליד, הגיש שפריר בשמו של וליד ביום 20.3.2012 תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת, למתן פסק דין הצהרתי, וזאת על סמך שני ייפויי הכוח המזויפים: זה שנחתם לכאורה בין המנוחה תוריא לבין פאטמה אלהייב, וזה שנחתם לכאורה בין פאטמה אלהייב לבין וליד. בהמשך הודיעו המערערים לבית המשפט, כי לא הצליחו לאתר את יורשיה של המנוחה תוריא, זאת על אף שהיורשים כבר פנו אליהם בדרישה להחזיר להם את הקרקע. במסגרת תביעה זו הגישו המערערים ביום 25.9.2012 בקשה לחתימת פסיקתא שלפיה הקרקע היא בבעלות וליד וניתן לרשום אותה על שמו, מבלי להודיע לבית המשפט כי היורשים פנו אליהם, וטענו שהקרקע היא בבעלותם. ביום 18.10.2012 הגישו המערערים בקשה נוספת למתן פסק דין דחוף על סמך הנטען בכתב התביעה, וביום 1.11.2012 הגישו בקשה שלישית למתן פסק דין לטובת וליד. בקשה זו התקבלה ובאותו יום (1.11.2012) ניתן פסק דין המקבל את התביעה בהעדר הגנה מטעם הנתבעים, ומורה על רישום הקרקע על שם וליד, בהתבסס על טענתם הכוזבת של המערערים כי לא אותרו יורשי המנוחה תוריא. על סמך פסק הדין פנו המערערים ללשכת רישום מקרקעין, וביקשו לרשום את הקרקע על שם וליד. בעקבות כך יצר פקיד בלשכת רישום מקרקעין קשר עם ב"כ היורשים, ועדכן אותו בפסק הדין שניתן לטובת וליד ובבקשה לרישום הקרקע על שמו בהסתמך על אותו פסק דין. בעקבות כך, הגישו יורשי המנוחה תוריא לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בקשה שנענתה בהחלטה מיום 21.11.2012.