עוד יש לזכור, כי למרות שוליד ביקש משפריר להפסיק לייצגו, הרי שבעת חתימת התצהיר ביום 14.2.2013, לא היה לו עדיין עורך דין אחר. וליד שכר את שירותיו של עורך דין מרון אבו נאסר רק ביום 1.3.2013, ארבעה ימים לפני הדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 5.3.2013.
ב. הגשת תגובה לבקשה לאיחוד דיון שהוגשה ביום 17.2.2013 (ת/593).
המדובר בתגובה לבקשה לאיחוד תובענות, ובהינתן ששפריר עצמו נתבע אישית כנתבע מס' 3 בתביעה שהוגשה על ידי עו"ד הולנדר בשם היורשים האמיתיים, ברי כי היה עליו להגיש תגובה לבקשה. עם זאת, אציין כי התגובה חתומה עו"ד רפאלה שפריר, אשתו של שפריר, והיא לא הוגשה בשמו (שפריר יוצג בתביעה על ידי עו"ד גלזר) אלא בשמו של וליד ועזבון המנוחה פאטמה אלהייב, כנתבעים 2-1.
ג. הופעה בישיבת קדם המשפט ביום 25.2.2013 (ת/590).
כאמור, שפריר עצמו נתבע כבעל דין ואף היה מיוצג על ידי עורך דין גלזר. שפריר טען כי ייתכן שבאותה ישיבה הופיעה אשתו, עו"ד רפאלה שפריר כמייצגת את וליד כנתבע מס' 2, כאשר בפרוטוקול נרשם "עו"ד שפריר", וליד שמו של שפריר כנתבע 3 נרשם "בעצמו וע"י עורך דין דניאל בכר ממשרד עו"ד גלזר". טענה זו אני מתקשה לקבל, מאחר שמהפרוטוקול עולה כי ההתייחסות היא לשפריר בלשון זכר, ומכל מקום, הדבר אינו מעלה ואינו מוריד. החשוב לענייננו הוא, שוליד מכר את הקרקע למוראד, צד שלישי תם לב, כך שלמוראד היה אינטרס להמשיך בתביעה ועל שפריר היה להגן על האינטרסים של מוראד (ת/592). לכן, שפריר לא יכול היה להיענות לבקשתו של וליד להחזיר לידיו את התיק, וזאת אף אם נדחה את גרסת שפריר, שאין לה תימוכין, כי וליד חזר בו מהודעת הפיטורין ולכן המשיך לייצג אותו.
איננו צריכים להרחיק את עדותנו, באשר הסבר זה התקבל על ידי בית משפט קמא כאשר זיכה את שפריר מהעבירה של קשירת קשר ודחה את טענת התביעה כי שפריר היה חלק מחבורת הזייפנים, ונביא את הדברים כלשונם:
"ברם, פנייתו של וליד לקבל את התיק נעשתה לאחר שהוא העביר לאחרים (עבדאלטיף מורד, לילא אחותו ולתג'ריד אשתו) את כל הקרקע שלכאורה קיבל מסבתו. על כן, בנקודת זמן זו, וליד לא היה בעל זכויות בקרקע, והאינטרס בהמשך ניהול התביעה לא היה שלו, אלא של כל אלה שלטובתם העביר את הקרקע. על כן, על אף שמבחינה פורמלית, התביעה הוגשה בשם וליד, לא היה לו אינטרס בהמשך ניהולה. יתרה מכך, בעסקאות מקרקעין, עורך דין, שמטפל בעסקה בין שני צדדים שאין להם ייצוג נפרד, מייצג ברגיל את שני הצדדים, הוא חב בחובת נאמנות כלפי שניהם ולכן, גם כאשר הוא נדרש על ידי אחד מהם לתת לו את התיק, לא תמיד ניתן הדבר. על כן, העובדה שנאשם 2 סירב להחזיר את התיק לוליד הייב בנקודת הזמן שבה כבר העביר את כל הקרקע לאחרים, אין בה כדי ללמד שנאשם 2 ידע שוליד הייב היה רק 'חותמת גומי'. בהקשר זה מקובל עליי ההסבר שנתן נאשם 2 שלפיו, הוא סירב להחזיר לוליד את התיק מאחר שהיו צדדים נוספים שרכשו את הקרקע ושהיה צורך לדאוג לאינטרסים שלהם. חיזוק לכך מצוי ב'בקשה לצירוף נתבעים נוספים לתובענה' שהגיש נאשם 2 ביום 15/12/13 לבית המשפט המחוזי בנצרת בשם עבדאלטיף מורד, אימן מורד, לילא רחאל ונסים פלאח, בתביעה שהגישו יורשי המנוחה תוריא בסיוני (מוצג ת/592). בבקשה זו פירט נאשם 2 את ההעברות שביצע וליד בקרקע של המנוחה תוריא וטען, כי מי שיינזק מקבלת תביעת יורשי תוריא יהיו אלה שרכשו את הקרקע מוליד" (פסקה 512 להכרעת הדין, הדגשה הוספה – י"ע).