בעדותו בבית המשפט אמר שפריר כי סעידה רק תיווך בין מוראד לבין וליד הייב אך לא השתתף בשום עניין מהותי בעסקה זו, אם כי ייתכן שהוא ישב בחדר בעת שסוכמה העסקה. בית משפט קמא ראה בכך שוני בגרסאות שפריר לגבי חלקו של סעידה באישום מס' 1, וכי גרסתו בבית המשפט גם לא מתיישבת עם גרסתו במשטרה כי לסעידה היה חלק פעיל בעסקה בין וליד הייב לבין עבדאלטיף מוראד.
אלא שלטעמי, לא ניתן להסיק מהאמור לעיל כי שפריר שיקר בשתי נקודות אלה ואנמק את הדברים בקצרה.
63. הן בחקירתו במשטרה והן בבית המשפט ציין שפריר כי וליד אישר בפניו שקיבל כסף ממוראד. בעדותו בבית המשפט ציין כי בחוזה כתוב שמוראד מתחייב לשלם לוליד, וכי "לימים כשהעסק, כשוליד הודיע שהוא, לפי פסק הבוררות בין זקני שבט אלהייב לזקני כפר עילוט, יורד מהעסקה, בא לי מוראד ואמר, 'דני מה קורה עם הכסף ששילמתי לו?' 'לו', לוליד. זה מה שהוא אמר לי... לכן הבנתי שהוא שילם לוליד". איני רואה כל סתירה בדברים אלה. אם בוחנים את הדברים באספקלריה של תזת (וחזקת) החפות של שפריר, הרי שהוא לא ידע מי שילם למי ומתי, וידיעותיו שלו שאובות מהחוזה שערך. על פי החוזה שערך שפריר, מוראד היה אמור לשלם לוליד, והא-ראיה שעל פי החוזה מוראד אכן העביר לשפריר 150,000 ₪ שאותם העביר שפריר ישירות לרשויות המס. בנסיבות אלה, שפריר לא היה אמור לדעת כי מוראד העביר את יתרת הסכום אל סעידה. מוראד עצמו אישר בחקירתו בבית המשפט כי ייתכן שאמר "אני אתבע את כל הגורמים שהיו בתיק" (עמ' 1821, שורות 12-11) כך שלשפריר הייתה סיבה טובה להבין כי מוראד עומד לתבוע את וליד.
64. זאת ועוד. בפסקה 511 להכרעת הדין, דוחה בית המשפט את טענת המדינה כי שפריר ידע שוליד הייב שימש כחותמת גומי בלבד. קביעה זו אף היא תומכת לטעמי בגרסתו של שפריר כי סבר שמוראד שילם לוליד.
65. בנקודה זו אנו מגיעים למעורבותו של סעידה בעסקה. כשלעצמי, איני רואה סתירה או פערים בין הדברים שאמר שפריר בחקירותיו במשטרה ובבית המשפט. שפריר ציין כי לפי מיטב ידיעתו סעידה היה מעורב או מתווך בעסקה בין מוראד לבין וליד. נציין כי סעידה שיקר במצח נחושה במשפט, וטען כי בכלל לא היה נוכח בפגישה שנערכה במשרדו של שפריר בקשר לעסקה, בעוד ששפריר ציין במפורש כי סעידה היה נוכח באותה ישיבה. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם קביעת בית משפט קמא כי שפריר ניסה לצמצם או להעלים או להגן על סעידה. אשר למידת ידיעתו של שפריר על היקף מעורבותו של סעידה בעסקה, אין לי אלא להפנות לדבריו של בית משפט קמא עצמו ולמסקנה אליה הגיע מספר עמודים לפני כן: