"זאת ועוד, על אף שחלקו של נאשם 4 [סעידה – י"ע] במעשה המרמה והזיוף הוכח, לא הובאה כל ראיה המוכיחה, כי נאשם 2 [שפריר – י"ע] ידע על מעורבותו של נאשם 4 בעסקאות ושהוא היה אמור לקבל 6 דונמים מהקרקע. אכן, נאשם 4 השתתף בפגישות אצל נאשם 2 בכל הנוגע להליכים הנוגעים לעסקאות באישום 1 ולתביעות ההדדית שהוגשו במסגרתו. ברם, לא הוכח שלנתבע 2 [צ"ל לנאשם 2, הוא שפריר – י"ע] הייתה ידיעה פוזיטיבית באשר לטעמים האמתיים, שהניעו את נאשם 4 להיות מעורב, שכן קיימת אפשרות, שלא ניתן לפסול אותה כבלתי סבירה לחלוטין, שנאשם מס' 2 סבר שמעורבותו נבעה מהיכרותו עם וליד הייב ופארוק רחאל" (פסקה 511 להכרעת הדין).
דברים אלה של בית משפט קמא עומדים לטעמי בסתירה למסקנתו כי שפריר ביקש לצמצם את חלקו ומעורבותו של סעידה בעסקה.
ולבסוף, נזכיר כי עאדל וסעידה "מידרו" את שפריר מהתמונה המלאה, וכאשר נדרשו לפעולות נוספות שבהן היה צורך "ללכלך" את הידיים, פנו לעורכי דין אחרים.
גילו של דיאב בייפויי הכוח (פסקה 541 להכרעת הדין)
66. חיזוק נוסף למסקנתו כי שפריר עצם את עיניו מלראות שהמסמכים העומדים בבסיס "העסקאות" השונות הם מסמכים מזויפים, מצא בית משפט קמא בגילאי חלק "מהמוכרים" וחלק "מהקונים" במועדים שבהם לכאורה נערכו אותם מסמכים מזויפים. שפריר היה אמור לדעת שדיאב פלאח, אביו של עאדל, הוא יליד 1929, מאחר שכך נכתב בתצהיר שנמסר לידיו (ת/569). מכאן התמיהה הכיצד לא חשד שפריר בכל העסקאות שבהן היה דיאב מעורב: דיאב היה רק בן 19 שנים במועד שבו נערך לכאורה ייפוי הכוח ת/6 באישום 2 (1948); דיאב היה בן 17 שנים במועד שבו נערך ייפוי הכוח ת/9 באישום 3; דיאב היה רק בן 16 שנים במועד שבו רכש לכאורה את הקרקע של אליאס עבדו שאהין בהתאם לייפוי הכוח המזויף ת/14 באישום 6; היה בן 17 שנים כאשר רכש לכאורה בשנת 1946 את הקרקע בהתאם לייפוי הכוח המזויף ת/17 באישום 9; והיה בן 16 שנים כאשר רכש לכאורה בשנת 1945 את הקרקע בהתאם לייפוי הכוח המזויף ת/26 באישום 14.
אלא שבית משפט קמא עצמו המשיך וקבע בהכרעת דינו, שאינו מייחס משקל רב לתמיהה זו, מהטעמים הבאים: ראשית, התצהיר ת/569 שבו נרשם גילו של דיאב נערך ביום 15.10.2012 ואושר על ידי עו"ד ערטול, זמן רב לאחר ששפריר החל לטפל בעסקאות על סמך ייפויי הכוח המזויפים. ואנו נוסיף ונציין כי תצהיר זה נערך זמן קצר לפני שהפרשה "התפוצצה" בעקבות פנייתו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים למשטרה. שנית, התצהיר נערך לצורך קידום העסקה באישום 2, שבו דיאב לא היה מעורב ולכן "לא ניתן לשלול בוודאות את גרסתו של נאשם 2 [שפריר – י"ע] שהוא לא שם לב לגילו של דיאב בזמן אמת בעת טיפולו ביתר העסקאות שבהן הוא היה מעורב, בין כמיופה כוח ובין כקונה". שלישית, הפעולות שבוצעו על ידי שפריר לאחר אותו תצהיר "היו מעטות ולא הצריכו בדיקת המסמכים לעומק. כך, באישומים מס' 3 ו- 9 כלל לא בוצעו על ידו פעולות לאחר שנערך התצהיר, ובאישומים 6 ו- 14 בוצעה פעולה אחת ביום 19/11/12 (בקשה לביטול הפקעה)". לאור כל זאת, מצא בית משפט קמא כי "בנסיבות אלה, לא ניתן לתת משקל רב לעובדה שהמנוח דיאב היה קטין במועד ביצוע העסקאות עמו, שכן וכאמור לא ניתן לשלול לחלוטין את גרסת הנאשם 2 שהוא לא נתן את דעתו לעובדה זו בזמן אמת".
התבטאות שפריר בפני חוג'יראת באישום 2 (פסקה 542 להכרעת הדין)