117. בראש ובראשונה קבע בית משפט קמא כי אין כל מחלוקת ביחס לשימוש אשר עשו עאדל וערטול בארבעת ייפויי הכוח. שימוש כאמור הוכח באמצעות תיקי מס שבח מקרקעין ותיקי מיסוי מקרקעין אחרים שהוגשו בהסכמת הצדדים; עדויות המעורבים בעסקאות – בהם גם צדדים שלישיים תמימים ועורכי הדין המייצגים; וכן רישומן של הערות אזהרה על המקרקעין והעברות בעלות שבוצעו בלשכת רישום המקרקעין.
118. כך הוכחה עסקת המכר לסאמר ומחמד אבו-אסעד של 402 מ"ר מהמקרקעין, אשר בוצעה לפי הסכם המכר מיום 13.6.2012 (ת/398), בין מחמד אבו-אסעד לפיירוז, באמצעות ערטול מכוחו של ייפוי הכוח הראשון. עוד נקבע כי קיים פער בין התמורה שתועדה במסגרת הסכם המכר הנ"ל – 190,000 ₪ – לתמורה שניתנה בפועל בסך של 863,000 ₪.
119. כמו כן הוכחה עסקת המכר מיום 7.9.2013 בין עאדל, באמצעות ערטול מכוחו של ייפוי הכוח הראשון, לריזק חמודה (להלן: ריזק). במסגרת זו נמכרו לריזק 6,020 מ"ר מהמקרקעין (ת/399 וכן, ת/229). גם בעסקה זו נמצא פער בין התמורה שתועדה בהסכם המכר – 380,000 ₪ – לבין התמורה שניתנה בפועל בסך של 1,300,000 ₪.
120. עוד הוכח כי על סמך ארבעת ייפוי הכוח אשר הסמיכו את ערטול לבצע פעולות במקרקעין נרשמו הערות אזהרה לטובת מחמד אבו-אסעד, ח'אולה (שתי הערות), מאג'ד וריזק.
121. משנקבעו כל אלה, פנה בית משפט קמא לבחון את טענת המדינה ביחס לזיופם של ארבעת ייפויי הכוח הנחזים להיות חתומים בידי פיירוז. לעניין זה הובאה לפני בית משפט קמא חוות דעת של המומחית מטעם המחלקת לזיהוי פלילי במשטרה, הגב' קרן ניסן (אשר תכונה תחת אישום זה: המומחית). חוות דעת זו התייחסה רק לייפויי הכוח השני, השלישי והרביעי (ת/388, ת/389 ו-ת/390, בהתאמה), אך לא לייפוי הכוח הראשון (ת/387).
122. במסגרת זו בחנה המומחית את החתימות הנחזות להיות של פיירוז המופיעות על ייפויי הכוח 4-2 והשוותה את אלו עם מספר מחתימותיה האותנטיות של פיירוז. כך בחנה המומחית את מיקום החתימה ביחס לשורת הכתיבה; את סגנון הכתיבה של אותיות שונות בשפה הערבית ובכך את צורתן, גודלן, ואת הזווית בה נכתבו; וכן את האופן הסגנוני הייחודי לחתימתה של פיירוז כעולה מהחתימות האותנטיות. בחינה כאמור הובילה את המומחית לקביעה חד-משמעית לפיה אין זהות בתכונות הכתיבה בין החתימות האותנטיות של פיירוז לבין החתימות המופיעות על גבי ייפויי הכוח השני, השלישי והרביעי. עדות מומחה זו היתה מקובלת לחלוטין על בית משפט קמא, אשר ציין כי "עיון בחתימות המסמכים שבמחלוקת והשוואתן לחתימות האותנטיות של המנוחה פיירוז מגלה גם להדיוט שאין לו כל מומחיות בדבר, כי מדובר בחתימות שונות באופן מהותי ובולט, וכי מי שחתם את החתימות על המסמכים שבמחלוקת אינו יכול להיות אותו אדם שחתם על המסמכים האותנטיים".