200. גם דין טענה זו להידחות. הלבנת הון אסורה, כהגדרתה בסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, היא עבירת התנהגות עם רכיב של כוונה מיוחדת. הגדרת העבירה כוללת בתוכה כל פעולה ברכוש אסור אשר נעשית בכוונה להסתיר או להסוות את מקורו העברייני:
3. (א) העושה פעולה ברכוש, שהוא רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (4) (בחוק זה – רכוש אסור), במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו, דינו – מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין –
(1) רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה;
(2) רכוש ששימש לביצוע עבירה;
(3) רכוש שאיפשר ביצוע עבירה;
(4) רכוש שנעברה בו עבירה.
לעניין זה מגדיר החוק את המונח "פעולה ברכוש" באופן רחב למדי: פעולה ברכוש היא כל פעולה אשר מהווה "הקניה או קבלה של בעלות או של זכות אחרת ברכוש, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, וכן פעולה ברכוש שהיא מסירה, קבלה, החזקה, המרה, פעולה בנקאית, השקעה, פעולה בניירות ערך או החזקה בהם, תיווך, מתן או קבלת אשראי, ייבוא, ייצוא ויצירת נאמנות, וכן ערבוב של רכוש אסור עם רכוש אחר, גם אם הוא אינו רכוש אסור". לצד זאת מגדיר החוק את המונח "רכוש אסור" לפי אחת מארבע החלופות המצויות בסעיפי המשנה של העבירה (ראו: סעיפים 3(א)4-1 לחוק איסור הלבנת הון). חלופות אלו מפרטות אודות הקשר המפליל בין הרכוש לבין עבירת המקור, מונח המוגדר בסעיף 2 לחוק אשר מפנה לעבירות המנויות בתוספת הראשונה לחוק.
201. ההלכה הקובעת בעניינו של היסוד הנפשי הדרוש להתהוותה של הלבנת הון אסורה מצויה בפסק הדין בעניין סלכגי. בפסק דין זה קבעה השופטת ד' ברק-ארז, בהסכמת השופטים ס' ג'ובראן (כתוארו אז) וי' דנציגר, כי לצורך הוכחת "כוונה להסתיר או להסוות" נדרשים אנו לכל פעולה המכוונת להשגת הנאה מפירות העבירה, תוך הבחנה "בין הסתרה לשם מניעת גילוי עבירת המקור או שמירה על היתכנות ביצוע עבירת המקור לבין הסתרה לשם ניצול פירות עבירת המקור" (ראו: שם, בפסקאות 37-36; ההדגשות הוסרו – א.ש.).
202. פרשנות מרחיבה זו מורה לנו להכיר בכל פעולה אשר נועדה לאפשר לעבריין להסתיר או להסוות את פירותיה של עבירת המקור – או להביא להטמעתם של פירות אלו, באופן מלא או חלקי, בזכויות לגיטימיות – כפעולה המלווה ביסוד נפשי הדרוש להתהוותה של הלבנת הון אסורה (ראו: ע"פ 5076/14 שטרית נ' מדינת ישראל, פסקה 95-89 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (29.12.2015) (להלן: עניין שטרית)). כפי שהובהר בעניין סלכגי: