196. לכך יש להוסיף כי חזרתו של סעידה מערעורו ביחס להרשעה בכל אותן העבירות אשר מהוות עבירות מקור (ראו: סעיף 2 לחוק איסור הלבנת הון), מונעת ממנו את האפשרות להמשיך ולתקוף את המסכת העובדתית שאומצה על ידי בית משפט קמא. כזכור, סעידה הורשע בשורה ארוכה של עבירות, בהן עבירות זיוף ומרמה. הרשעתו בעבירות אלו נסמכה על התשתית העובדתית האמורה, אשר שוללת את התזה לפיה מעורבותו בקנוניה היתה שולית ומאוחרת. המסכת העובדתית עליה עומדת הרשעתו של סעידה בעבירות המקור הפכה לחלוטה – ואין עוד כל אפשרות לכפור בה. גם מטעם זה ערעורו של סעידה נדון לכישלון.
197. מעבר לנדרש, אוסיף כי אף לגופו של עניין מקובלות עליי קביעותיו של בית משפט קמא לפיהן הוכחה אשמתו של סעידה בעבירת הלבנת הון מעל לספק סביר. יוסבר: העדות העיקרית עליה ביססה הערכאה הדיונית את הרשעתו של סעידה בעבירות המקור ובהלבנת הון אסורה, היא עדותו של פארוק. עדות זו תיארה מפורטות את חלקו של סעידה בפרשה וביחס אליה קבע בית משפט קמא כי מדובר בעדות מהימנה ואמינה, וכי יש לקבלה בכל הנוגע לחלקו של סעידה בפרשה (ראו: פסק הדין קמא, פסקה 62). עדות זו הצביעה על סעידה כגורם מרכזי בפרשה, אשר רקם את התכנית העבריינית. במסגרת זו איתר סעידה את המקרקעין; גמר בליבו להשתלט עליהם ולקבל את תמורתם לכיסו; איתר את פארוק ווליד; זייף (בעצמו או באמצעות אחרים) את ייפויי הכוח; הוביל לרישום הערת האזהרה על שמה של פאטמה; קידם את עסקת המכר למוראד; ועוד. חיזוק לעדותו של פארוק נמצאה בעדותו של וליד, וכן בעדותו של מוראד – עד אובייקטיבי ונעדר כל אינטרס אישי ביחס לעדותו.
198. ראיות אלה בהחלט מספיקות כדי לקבוע כי הוכח מעבר לספק סביר שסעידה היה היוזם של הקנוניה והכוח המניע מאחורי גזל המקרקעין מהמנוחה תוריא: הוא זה שתכנן את הפעילות העבריינית ופעל לזיוף ייפויי הכוח; והוא זה שהנדס את עסקת המכר למוראד – הכל כדי להפיק טובת הנאה מהמקרקעין. עובדות מוכחות אלה מוכיחות את מודעותו של סעידה ליסודותיה העובדתיים של הלבנת הון אסורה: מודעות להיות המקרקעין "רכוש אסור", ומודעות לעשיית פעולה בהם.
199. סעידה טוען כי לא הוכח בעניינו היסוד הנפשי המיוחד של "כוונה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות [...] [ברכוש האסור – א.ש.]". לעניין זה טוען סעידה כי הכרעתו של בית משפט קמא נסמכת לחלוטין על יסודות עבירת המקור – באופן שזו חופפת לחלוטין את הרשעתו בהלבנת הון, מבלי שהוכחה כוונה נפרדת להסתרת פירות העבירה.