המשיבים, כל אחד לפי חלקו כמפורט לעיל, נטלו חלק במעשי מרמה וזיוף שהסבו נזק משמעותי למתלוננים השונים ולאינטרס הציבורי. זיוף המסמכים נעשה בידי אומן, באופן שיטתי באמצעות תכנון מוקדם ובתחכום רב, והכל ממניע כלכלי ולצורך השגת רווח כספי על חשבונם של צדדים שלישיים תמי לב, בעלי הזכויות המקוריים בקרקעות ורוכשי הקרקעות בעסקאות שהתבססו על המסמכים המזויפים. הפגיעה באמינות מרשם המקרקעין היא פגיעה ב"קודש הקודשים" של חיי המסחר השוטפים, ואין צורך להרבות במילים על אודות הנזק שנגרם לאינטרס הציבורי בשל הפגיעה בתקינותו ואמינותו של מרשם המקרקעין. לא למותר לציין את החומרה שבמעשי המרמה שלהם שותף עורך דין אשר מנצל את הסמכויות הנתונות לו מכוח תפקידו. הקושי שבחשיפת מעשי זיוף כגון דא מצדיק את החמרת רף הענישה, שנועדה להשיג גם את הרתעת הרבים, "למען יראו וייראו".
212. חרף האמור לעיל, לא מצאנו במקרה דנן להתערב ולהחמיר בעונשים שהשית בית משפט קמא על המשיבים שלפנינו. זאת בהתחשב, בין היתר, בעקרון אחידות הענישה והעונש שנגזר על המעורבים האחרים שעניינם הסתיים בהסדר טיעון והזמן שחלף מאז שבוצעו העבירות. עאדל הוא הדמות הדומיננטית בפרשה, והיה מקום להחמיר בעונשו אף כדי הכפלתו. ברם, על אף חלקו הדומיננטי, מצאנו להתחשב בגילו המבוגר ובמצבו הרפואי, ובית משפט קמא ציין בגזר דינו כי ביני לביני עאדל הפך לסיעודי, מקבל קצבת סיעוד מהביטוח הלאומי והוא תלוי במידה רבה בעזרת הזולת. גם לדיון בפנינו הופיע עאדל כשהוא על כיסא גלגלים וזקוק לכאורה לעזרת הזולת (ולא נעלמה מעינינו החלטת בית משפט קמא מיום 30.7.2018, שבה נדחתה הטענה כי עאדל סובל מפגיעה קוגניטיבית שאינה מאפשרת לו להבין את ההליך הפלילי ונקבע כי הוא מתחזה). לא מצאנו להחמיר גם בעניינו של סעידה, הן לאור גילו הן בהתחשב בכך שלסופו של יום הוא זוכה מחלק מהאישומים והורשע רק בגין חלקו באישומים 1 ו-2. כן לא מצאנו להחמיר בעונשו של מרשי, לאחר שלא מצאנו להחמיר בעונשם של האחרים. לגבי ערטול, הרי שהסתפקנו בכך שלא הפחתנו מעונשו על אף שזוכה ממספר עבירות פריפריאליות לעבירות הליבה בהן הורשע.
213. אשר לרכיב הקנס, מצאנו כי יש ממש בטענות המדינה בעניין זה.
"יתרונו ההרתעתי של הקנס מתבטא בעיקר בהטלתו בעבירות כלכליות ובעבירות שתכליתן הפקת רווח חומרי, והוא אמצעי המבטיח כי חוטא לא יצא נשכר משללו וכי הפשע אינו משתלם" (ע"פ 4919/14 אזולאי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 לפסק דיני (6.3.2017); רע"ב 1049/15 ניזרי נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 29 לפסק דינו של השופט סולברג (18.6.2015)). ככלל, ישנה הלימה בין עונש המאסר המרבי הנקוב בעבירה לבין שיעור הקנס שיש להטיל בגינה, אך במקרים שבהם העבירה הסבה נזק או הולידה טובת ההנאה בשיעור גבוה משיעור הקנס המרבי שניתן להשית בגין אותה עבירה, ניתן להטיל על הנאשם קנס המגיע עד פי ארבעה משווי הנזק שנגרם או מטובת ההנאה שהושגה (סעיפים 61 ו-63 לחוק העונשין). בענייננו שלנו, המשיבים ניסו להשיג במרמה קרקעות שונות ששוויין המצטבר הוא רב. הקנסות שהושתו על כל אחד מהם, בסכומים הנעים בין 20,000 ל-60,000 ₪, אינם משקפים את חומרת המעשים ואת הרווח שאמורים היו המשיבים להפיק מהעבירות, העומד על מאות ואף על מיליוני שקלים. הקנסות שהושתו על המשיבים שלפנינו אף רחוקים מהקנסות שהושתו על נאשמים אחרים בפרשה, שעניינם הסתיים בהסדרי טיעון. מצב דברים זה אינו משיג את תכליתו של הקנס כאמצעי ענישה התורם להרתעת היחיד והרבים. אי לכך, מצאנו כי יש להחמיר ולהכפיל את שיעור הקנסות שהושתו על המשיבים כלהלן: