209. בית משפט קמא סמך את גזר דינו על מספר פסקי דין שעניינם זיוף והונאה במקרקעין, בדומה לפרשה שבענייננו. כך, בע"פ 7160/10 סמילא נ' מדינת ישראל (18.7.2012) (להלן: עניין סמילא) אישר בית משפט זה עונש של 5 שנות מאסר בפועל שהושתו על נאשם רצדיביסט שהורשע לאחר ניהול הוכחות. בע"פ (מחוזי נצ') 80/10 עראר נ' מדינת ישראל (13.7.2010) בית משפט השלום השית על הנאשמים במסגרת הסדר טיעון עונשי מאסר בפועל של 33 ו-34 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי מצא שלא להתערב בעונשים אך ציין כי המעשים "הצדיקו הטלת עונשים חמורים בהרבה על המעורבים". בפרשה דומה, בת"פ (מחוזי י-ם) 137/08 מדינת ישראל נ' שאכר (15.2.2010) הושת על הנאשם במסגרת הסדר טיעון עונש של 36 חודשים בפועל. בת"פ (שלום נצ') 1659-06-09 מדינת ישראל נ' זועבי (14.7.2010) בית משפט השלום גזר על הנאשם מאסר בפועל בן 33 חודשים, ובערעור על גזר הדין הועמד עונש המאסר על 28 חודשים, לנוכח מצבו הרפואי העדכני של הנאשם (ע"פ 49146-08-10 עוואדה נ' מדינת ישראל (30.11.2010)). בת"פ (שלום נצ') 5644-04-14 מדינת ישראל נ' ח'לאילה (21.4.2015) נגזרו על אחד הנאשמים 26 חודשי מאסר בפועל ועל נאשם נוסף 32 חודשי מאסר בפועל. ערעוריהם נדחו (ע"פ 54410-05-15 ע"פ 46177-05-15), וכך גם בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי אחד הנאשמים לבית משפט זה (רע"פ 7994/15). בת"פ (שלום י-ם) 6743-09-10 מדינת ישראל נ' פלוני (27.12.2016) הורשע הנאשם על פי הודאתו ונגזרו עליו 50 חודשי מאסר בפועל. ערעור על גזר הדין ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחו (רע"פ 6031/17 פלוני נ' מדינת ישראל (3.10.2017)).
210. עיננו הרואות כי העונשים שהושתו על ידי בית משפט קמא, עומדים לכאורה ברף הענישה הנוהג בערכאות הדיוניות. אך לטעמנו, רף הענישה בכגון דא, צריך להיות גבוה בהרבה, עד כדי פי שניים ושלושה. כאמור, בפסק הדין בעניין סמילא, הושתו על המערער 5 שנות מאסר. בע"פ 65/04 פיכמן נ' מדינת ישראל (2.5.2005) (להלן: עניין פיכמן) הושתו על המערער בבית המשפט המחוזי 9 שנות מאסר, ובית המשפט העליון קיצר עונשו ל-7 שנות מאסר. באותו מקרה היה מדובר במעשי זיוף ותרמית לשם השתלטות על חלקת קרקע בחיפה אשר היתה בבעלות אדם שנספה בשואה, ואשר נמכרה תמורת כ-550,000 דולר לצד שלישי.
211. על רקע פסקי הדין בעניין סמילא ובעניין פיכמן, ברי הוא כי העונשים שהושתו על המשיבים נופלים מרף הענישה הראוי. לדידי, ככלל, מתחם הענישה לגבי זיוף ותרמית שיש בהם כדי לפגוע באמינות מרשם המקרקעין צריך להתחיל במספר שנות מאסר ולטפס כלפי מעלה בהתאם למספר המקרים, חומרתם והתחכום של מבצעי העבירות. משכך, איני נדרש כלל לערעורם של אמיר הייב וערטול על חומרת העונש, גם בהתחשב בזיכויו של ערטול ממספר עבירות כמפורט לעיל. ערטול זוכה מעבירות שהיו פריפריאליות לעבירות הליבה בגינן הורשע, וכאמור להלן, במצב הדברים הרגיל, אף היה מקום להחמיר בעונשו במידה ניכרת בשל כך שהעמיד את משלח ידו כעורך דין ככלי עזר לזייפנים ולרמאים במזימתם. מטעם זה איני נכון לגזור לעניינו של ערטול גזירה שווה מהעונש שהוטל על סעידה.