--- סוף עמוד 67 ---
אשר הוגש על ידי הנתבע. משכך, יש לאפשר את המשך ניהול הסכסוך באיטליה. כאמור, בית המשפט בישראל אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין שניתנו בבית המשפט באיטליה.
325. איני מתיימרת לשפוט את כאבם של המשפחות שלפניי, ובפרט את כאבו של הנתבע. אוקיינוסים של כאב מצויים בליבם. כאב אשר הוביל לעשיית מעשה נואש וחוצה גבולות. "אין עונשין על דברים שבלב" (ש' ז' פלר), עם זאת למעשים יש תוצאות והשפעה, וכאן נכנס המשפט ונאלץ בעל כורחו להתערב ולהשמיע את קולו. יפים הם דבריו של כבוד השופט ג' גונטובניק בע"פ (מחוזי ת"א) 23813-01-17 רפי רותם נ' מדינת ישראל (4.6.2018):
"אכן, ובניגוד לתפיסה הרווחת, קיימות בעולם המשפט זכויות מוחלטות. הזכות לחשוב היא זכות מוחלטת במשפט החוקתי המערבי (אך לאו דווקא בשיטות משפט דתיות, בהן אדם נותן דין וחשבון לאלוהיו גם בגין מחשבותיו). יכול אדם לחשוב את אשר ירצה, ולהרהר במעמקי הנפש, אך ברגע שיבטא את מחשבותיו, ויפעל לאורן, יעבור מעולם הזכויות המוחלטות אל עולם הזכויות היחסיות".
326. אין ספק, שהנתבע חשב עמוקות ורבות טרם ביצוע "החטיפה" של קטין לישראל. שעה שהחליט לעבור מעולם המחשבות אל עולם המעשים, הכפיף עצמו לדיני אמנת האג על כל המשתמע.
כך לגבי העבר, אך נותר עוד העתיד.
327. טובתו של קטין מחייבת קשר בין שתי המשפחות שלפניי. קשר כזה שיאפשר לו להרגיש שייכות ומקום להמשך מורשת שתי המשפחות והנצחת זיכרון משפחתו הקרובה, שאבדה לו אי שם לעולמי עד בדרך לפסגת הר מוטרונה. את הנסיבות שהובילו לכתיבת פסק הדין לא ניתן לשנות. עם זאת, תמיד קיימת הבחירה לגבי מעשים שנעשה בהמשך חיינו. בשלב שבו אנו מצויים, ישנה חשיבות מהמעלה הראשונה להתמקד במצבו הרפואי והרגשי של קטין וליתן לו את התמיכה, הטיפול והחיבוק לו הוא זקוק עקב הטרגדיה שפקדה אותו ואת משפחתו. עוד לא אבדה התקווה לאיחוי הקרע של המשפחות שלפניי, שנקרע אף הוא באבחה אחת בצל הטרגדיה. קטין, השם שהוריו ז"ל בחרו לו, כשמו הוא, ילד "קטין", הניצול היחיד מאסון הרכבל. ואם לפניי מונחת "הצוואה הרוחנית של טל ועמית ז"ל" היא בכך שמשפחות פלג ובירן ימצאו את הנתיב ההולם שבו קטין יוכל לפסוע בשקט ובבטחון ביניהם, תוך השבתו לאיתנו. אסיים את פסק הדין במילות השיר של אמילי דיקנסון – תִּקְוָה, שמצאתי אותן מתאימות למקרה שלפניי.
--- סוף עמוד 68 ---