7. באשר לתוקפה של תניית שיפוט המפנה לדין זר, נפסק: "על-מנת שניתן יהיה לאכוף תניית שיפוט... דרוש, כי תניית השיפוט תהיה על-פי חיוב מפורש וכן, כי תניית השיפוט עצמה תהיה מפורשת, ו"אין לקרוא אותה לתוך הנוסח על יסוד מסקנות העולות מבין השורות או על יסוד משמעות מכללא" (ע"א 724/85 מנו קוי נוסעים בע"מ נ' לאה דמרי ו63 אחרים, מב(3) 324, שם בע' 327 ). על אחת כמה וכמה, דרוש, כי תניית השיפוט תהיה ברת-תוקף, דהיינו - היא כלולה בהסכם שהוא עדיין בר-תוקף בין הצדדים דב"ע נו/3-161 Duclos International s.aנ' אלברט בן סימון כט(1) 440.
8. על רקע הוראות החוק והפסיקה המנחה, לאחר שבחנו את טענות הצדדים כפי שהובאו בהרחבה בפנינו ועיינו בכתב התביעה, הגענו לכלל מסקנה לפיה יש להיעתר באופן חלקי לבקשה ולהורות על סילוק על הסף של רכיב התביעה שעניינו תשלום בונוס בלבד. נפרט, להלן, את הסיבות לכך.
9. ראשית נבהיר כי מקריאת הסכם הייעוץ של המשיב 1 הרי שמכוחו קמה לו זכאות לתשלומי שימור Retention. לאחר שקראנו את מכתב השימור מיום 3.3.16 אשר צורף על ידי המבקשת לא מצאנו בו כל תניית שיפוט ו/או ברירת דין ולכן אנו קובעים כי דין הבקשה לסילוק רכיב זה על הסף להדחות. אין בידינו לקבל את טענת המבקשת לפיה המשיב 1 זכאי לתשלומי השימור מכוח הסכם הרכישה וזאת לאור האמור בסעיף להסכם הייעוץ שלו שהינו הסכם ספציפי. זאת ועוד, המשיב 1 אינו צד להסכם הרכישה כי אם החברה שהקים יחד עם מר גלסנברג ואילו הסכם הייעוץ בו מופיעה תניית שיפוט לביהמ"ש בתל אביב נחתם בין המשיב 1 למבקשת באופן ברור שאינו משתמע לשתי פנים.
10. גם טענת המבקשת כאילו מכתב השימור מיום 8.9.17 קובע מפורשות כי כל תנאי תוכנית הבונוס 2017 יחולו בעניינו ומכאן יש להבין שתוכנית הבונוס 2017 מחילה על מכתב השימור מיום 8.9.17 את תניית השיפוט הייחודית אינה מקובלת עלינו עת בהתאם לפסיקה תניית שיפוט צריכה להיות מפורשת וברורה ולא ברמיזה.
11. בנוגע לרכיב הבונוס הרי שדעתינו שונה, ונבהיר.
12. כאשר קיימת תניית ברירת דין, אפילו במסגרת של סכסוך עבודה, יש לתת לה תוקף, אלא בהתקיים תנאים חריגים (בג"ץ 5666/03 עמותת קו לעובד נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, סב(3) 264 (2007). לא מצאנו בנסיבות העניין כי התקיים תנאי חריג לפיו אין לתת תוקף להסכמת הצדדים, שכן מדובר בשירות לחברות זרות, בשפה האנגלית על ידי צדדים שאינם זרים לגלובליזציה ואכיפת תניית השיפוט לא תביא להגבלת המשיבים מלגשת לערכאות ולתבוע את זכויותיהם. כלל זה יפה ביתר שאת שעה שמצטרפת לו גם תניית שיפוט זר התואמת, מבחינת החוק המקומי, את תניית ברירת הדין.