א) עלות הרכישה של הרכב עמדה על סך כולל של 84,500 ש"ח. לאחר שהתובע השתמש ברכב כ-4 שנים ולאחר שלקחתי בחשבון ירידת ערך הרכב הנוכחית, מצבו הפגום של הרכב, כפי שנמכר לתובע ושאר הנסיבות, אני מעמידה את הפיצויים על דרך האומדנה, ובהיעדר התייחסות הצדדים לסוגיית דמי השימוש הראויים וירידת ערך הרכב, על סך 35,000 ₪.
ב) אשר לטיפולים ברכב בגינם דרש התובע סך של 25,957.28 ₪, סבורני, כי לא ניתן לאבחן בין עלויות טיפולים שמקורם במצבו הפגום של הרכב מלכתחילה, לבין עלויות טיפולים הנובעים משימוש של התובע ברכב במהלך התקופה. לא הובאה בפני ראיה ממנה ניתן להסיק, כי עלויות הטיפולים מקורן אך ורק בפגמים המקוריים של הרכב. משכך, לא מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין רכיב זה.
--- סוף עמוד 14 ---
ג) אשר לעוגמת הנפש שנגרמה לתובע, אכן ברור, כי התובע אינו שבע רצון מהעסקה ותוצאותיה. אולם, בשים לב לכך כי את רכיב עוגמת הנפש יש לפסוק בזהירות, אני מוצאת לנכון לפסוק לתובע 3,000 ₪.
סוף דבר
57. לקראת סיום, ארצה להוסיף על התנהלות הנתבעת 1 בתיק זה. הנתבעת 1, לא הגיעה לקדמי המשפט שהתקיימו בימים 08.04.13 ו- 26.06.13. באשר לקד"מ הראשון, הנתבעת 1 הגישה אישור מחלה, ואולם באשר לאי הגעתה לקד"מ השני, הסבירה התובעת בקדם המשפט מיום 10.10.13, כי: "יום לפני מועד הדיון היא קיבלה טלפון הנחזה להיות ממזכירות בהמ"ש ברחובות על פיו נדחה מועד הדיון עקב מחלתה של השופטת" (ראו פרוטוקול מיום 10.10.13 בעמ' 8, ש' 20-21). כך גם לא הגישה כתב הגנה במועד.
בנוסף, הנתבעת 1 איחרה בהגשת תצהירי העדות הראשית ואף ביקשה לבטל הדיון במועד הסמוך לו, בשל כך. וגם לאחר שניתנה לנתבעת 1 אורכה להגשת תצהירי עדות ראשית הוגש התצהיר האיחור. באותו יום, קבעתי, כי נוכח היקפו המצומצם של התצהיר והואיל ודיון ההוכחות בתיק נקבע ליום 18.12.14, יצורף התצהיר לתיק בית המשפט. אולם, הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון במסגרת ההליך העיקרי.
58. לאור כל האמור:
א. הנתבעת 1 תשלם פיצויים לתובע בסך של 35,000 ₪ וסך נוסף של 3,000 ₪, בגין עוגמת נפש.
ב. כן, בשים לב להתנהלות הנתבעת 1, תישא הנתבעת 1 בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪.
ג. התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית. התובע ישלם הוצאות הנתבעת 3 בסך 8,000 ₪.
הסכומים שנקבעו לעיל, ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ועד לתשלומם בפועל.