והוסיף (עמ' 157 לפר' ש' 19-17):
"עו"ד יואל: לא הכרת. והם אלה שקבעו, הם מינו את שלמה זילברמן כמנכ"ל החברה. לא הכרת אותו. וכמה זמן אתה הכרת?
העד כדורי: עד אותו יום לא הכרתי".
העד חזר על הדברים גם בעמ' 108 לפר' ש' 16 עד עמ' 169 ש' 6).
הנתבע 2, העיד כי כלל לא היה מעורה בענייני החברה והסתמך באופן מוחלט על החלטות הנתבע 1 ועו"ד חת (עמ' 170 לפר' ש' 19-7):.
"עו"ד יואל: ...אתה היית עד מכירת השליטה, דירקטור ובעל מניות בחברה?
העד דוד: כן אבל אני לא התעסקתי בכל הדברים האלה פיזית. אני עם השותף שלי, יש לנו חברת בניין. אני הייתי בבניין כל הזמן ורק באו ואמרו לי יהיה ככה, יהיה ככה, עושים חוזה. וכל הדברים האלה אנחנו הולכים לפי החוזה. אני לא הייתי מעורב בכל המכירות והקניות,
עו"ד יואל: מי זה אמרו לי?
...
העד דוד: העורך דין שלי והשותף שלי. אתה מבין? אמרו לי, זה ככה אנחנו עשינו, מכרנו את החברה. ופה ושמה. וזהו. אני אפילו לא זוכר, תאמינו לי, לא זוכר. אני יודע, באמת, בחיי".
גם הנתבע 2 מתאר כי פגש את הרוכש, הנתבע 3 רק במעמד חתימת ההסכם (עמ' 172 לפר' ש' 14-11). על פי עדותו, מטרתו העיקרית היתה למכור את החברה ולהחזיר לעצמו ולנתבע 1 את הערבות הבנקאית (עמ' 172 לפר' ש' 20-16):
"...אנחנו צריכים לקבל את הערבות הבנקאית שלנו. הוא נותן צ'ק, אנחנו חותמים. ונותנים לו את זה שהוא יכניס את הכסף הזה לחברה. הוא לא הכניס, מה אתם רוצים ממני? ריבונו של עולם. מה אתם רוצים ממני? לכו תתבעו אותו, את כל המשפחה שלו...".
145. התובע טוען כי התנהלות הנתבעים 1 ו-2 מקיימת את דרישות היסוד הנפשי שנקבע בהלכת ברדיצ'ב. הן מהיבט הסובייקטיבי, אשר כעולה מעדויות הנתבעים 1 ו-2 לעיל לא טרחו לברר פרטים אודות הרוכש. הנתבעים 1 ו-2 מאידך מדגישים כי העסקה אורגנה באמצעות מתווך, כך נוצר הקשר עם הרוכש וכי ההסכם ותנאיו החוזיים גובשו באמצעות עורכי דין. אין הם מתיימרים להיות בעלי הבנה בתחום התאגידי, הם נתנו אמון מלא בעורכי הדין שליוו את העסקה ולא חרגו בכך מסטנדרט התנהגות סביר. הנתבעים 1 ו-2 לא יכלו לחזות כי הנתבע 3 יפר התחייבותו להפקיד את הכספים בקופת החברה ולאחר מכן יעביר את השליטה בחברה לידי גורמים עברייניים. באשר להיבט האובייקטיבי, לטענת התובע אדם סביר בנסיבות העניין היה צופה ברמת וודאות גבוהה כי החברה תתמוטט כתוצאה מן המכירה. הנתבעים 1 ו-2 מצדם טוענים כי השתלשלות האירועים לאחר המכירה, העברת המניות לידי שגיב נציה והדיווחים הכוזבים בדוחות הכספיים של החברה, היו בלתי צפויים, וכי במועד המכירה גם אדם סביר היה מוצא את העסקה כעסקה לגיטימית.