חובות הדירקטור החיצוני
150. הנתבע 5 שימש כדירקטור חיצוני בחברה, החובה למינוי דירקטור חיצוני בחברה ציבורית קבועה בחוק החברות ובמהלך השנים השתנתה והתרחבה (ראו סקירה בספרו של פרופ' יוסף גרוס, דירקטורים ונושאי משרה בעידן הממשל התאגידי, פרק ד', עמ' 115 (מהדורה חמישית, 2018 (להלן: גרוס, דירקטורים). תפקידו של הדירקטור החיצוני הוא להתוות את מדיניות החברה, תוך בחינת פעילות ההנהלה ועליו לפעול באופן אובייקטיבי ועצמאי, ובלשונו:
"הדירקטור החיצוני (הדח"צ), אמור להיות גורם אובייקטיבי נטול זיקות לתאגיד, להנהלתו ולבעלי השליטה בו. מינויו חשוב לצמצום הסיכונים הטמונים בדילמת הנציג. ... למעמדו העצמאי והבלתי תלוי, מקום חשוב בחוק החברות ובתקנות הנלוות לחוק."
מטרת מינוי דירקטור חיצוני נועדה לאפשר פיקוח מקצועי על אופן ניהול החברה הציבורית ולהבטיח בחינה אובייקטיבית של פעילותה ושקילת שיקולים רחבים, כעולה מדברי כב' השופטת דפנה ברק-ארז בע"א 5365/11 אקו"ם בע"מ – אגודת קומפוזיטורים נ' EMI Music Publishing Ltd (נבו, 3.9.2013):
"מינוי של דירקטורים מקרב הציבור – היינו, דירקטורים שאינם נמנים על עובדי החברה ובעלי מניותיה – הוא אחד המנגנונים המאפשרים פיקוח על התנהלותה של החברה, על מנהליה ועל בעלי השליטה בה, ומסייעים בהתמודדות עם בעיות הנציג השונות הנלוות לפעילותה ... ניתן לומר כי תרומתו העיקרית של הדירקטור מן הציבור נעוצה ב"מימד החיצוני" שהוא מביא עמו לעבודת הדירקטוריון – כמי שבוחן את הנושאים המובאים לדיון מפרספקטיבה רחבה, אובייקטיבית ומאוזנת, המביאה בחשבון גם את ההשלכות הציבוריות של פעולותיה. הוראת סעיף 240(א1)(1) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) לפיה דירקטור מקרב הציבור יהיה בעל כשירות מקצועית או מומחיות חשבונאית ופיננסית, מבטיחה כי מינויו יוסיף לחברה גם מימד מקצועי, אשר יתרום לניהולה התקין".
151. הדירקטור החיצוני אמור להשתמש בכישוריו המקצועיים להבטחת ניהול תקין של החברה ומניעת קבלת החלטות המשרתות רק את בעלי השליטה או חלק מבעלי המניות. לשם הגנה על עצמאות שיקול דעתו של הדירקטור החיצוני נקבעו בחוק הוראות מיוחדות המעגנות את אופן מינויו לתפקיד ואופן הפסקת כהונתו. וראו דברי כב' השופט יצחק עמית בנושא בעניין ורדניקוב (פס' 156 לפסק דינו):
"הדירקטור החיצוני משמש כשומר-סף עצמאי, והוא נעדר זיקה לפונקציונרים השונים בחברה. החלטה על מינויו מתקבלת על ידי האסיפה הכללית, ברוב שנועד לנטרל את כוח השפעתו של בעל השליטה (סעיף 239(ב) לחוק). הוא נדרש להיות בעל כשירות מקצועית, ולעתים גם בעל מיומנות חשבונאית (ראו תנאי הכשירות בסעיף 240 לחוק). הפסקת כהונתו יכולה להיעשות רק באמצעות האסיפה הכללית, באותו רוב הדרוש לשם אישור מינויו, או באמצעות החלטה של בית משפט (סעיפים 247-246 לחוק). כוחו של הדח"צ וחשיבותו הרבה טמונים אפוא, בין היתר, בעצמאותו ובכישוריו, ביכולתו לאזן בין אינטרסים מתנגשים בדירקטוריון, וביכולתו למנוע ניצול לרעה מצד קבוצות אינטרסנטיות בחברה, בהיותו חסם בפני אישורן של עסקאות עם בעלי עניין..."