אכן, מתן צו חיפוש נגד בעל חסיון, כגון עורך דין או עיתונאי, הופך את מלאכת ההכרעה למורכבת. ברם, ההתמודדות הראויה עם הקושי דומה להתמודדות עם הקושי שבחיפוש בטלפון שיכול להכיל מידע רגיש על צדדים שלישיים או אף על החשוד עצמו: הבנייה של שיקול דעת הרשות החוקרת ושיקול הדעת של בית המשפט, תוך מתן הוראות שיצמצמו את האפשרות לפגוע בזכויות הצדדים השלישיים. כך, לצד האפשרויות שעומדות לחשוד או לצדדים שלישיים לאחר שיבוצע החיפוש. וככל שהכוונה היא לבעלי מקצוע שהם "צדדים שלישיים" ואינם החשודים – אפשר לשאול מדוע יש להבחין בין נחקר שאינו חשוד שהוא גם בעל מקצוע כאמור, לכל נחקר שאינו חשוד? כזכור, לפי הצעת החוק הקיימת, בהקשר האחרון יש לבית המשפט שיקול דעת
--- סוף עמוד 138 ---
לקבוע דיון במעמד שני הצדדים, בכפוף לשיקולים שונים, אך אין ייחוד דווקא לבעלי מקצועות הכרוכים בחסיון.
פגם בהתנהלות הרשות. חריג זה עניינו, למעשה, במקרי "ביניים", שהרי אם יש מידע ברור על הפגם שנפל בהתנהלות הרשות – ממילא עריכת הדיון במעמד שני הצדדים אינה נדרשת, ועל בית המשפט להכריע האם לקבל את הבקשה או לדחותה על יסוד החומר שלפניו. עסקינן אפוא במעין מקרה פרטני של החריג השלישי – מחסור במידע – שאליו אתייחס להלן. בתמצית, אם הקושי הוא מחסור במידע, רשאי בית המשפט לדחות את הבקשה כפי שהוגשה ולהורות על פרישת מלוא המידע המצוי בידי הרשות החוקרת במסגרת בקשה מתוקנת. ואם הרשות אינה מחזיקה במידע נוסף, ועדיין מדובר במקרה שאינו מובהק – הרי שכמוסבר לעיל, אין זה מקרה מתאים כי בית המשפט יתחיל לבדוק טענות שונות בדבר קיומה של אי חוקיות. הרי אף אם בית המשפט נותן צו חיפוש, הנחקר יהיה רשאי להעלות את ההסתייגויות החוקתיות במהלך השלב של שמיעת הראיות. לאמור, המקום המתאים לבירור מעין זה הוא ההליך העיקרי, שם יש לבית המשפט כלים טובים יותר להכריע בנפקות החיפוש הבלתי חוקי, לרבות עריכת בירורים עובדתיים.
בנוסף לאמור, גם במסגרת חריג זה מתעוררים החששות שהובילו מלכתחילה ליצירת הכלל של דיון במעמד צד אחד, כגון פגיעה ביעילות החקירה, ונסיבות עניין אוריך יוכיחו. זוהי הנקודה שבה משתלבת ההסתייגות הכללית מיצירת החריגים בהסתייגות מהחריג הספציפי של פגם בהתנהלות הרשות. ואף לו הייתי מכיר בקיומם של חריגים – וזוהי, כאמור, אינה עמדתי – בל נשכח כי בכל מקרה, אל לכלל המשפטי לסכל את החיפוש או לשבש את הליכי החקירה. זהו "שיקול על". אין לקיים דיון במעמד שני הצדדים אם הדבר עלול לפגוע בחקירה. אף חברי, השופט י' אלרון, שסבור כי ככלל יש לקיים דיון במעמד שני הצדדים – מסכים כי כשיש חשש מפני סיכול או שיבוש החיפוש והחקירה יש לקיים את הדיון במעמד צד אחד.