בקשה המבוססת על מידע חלקי או בלתי מדויק. אודה כי חריג זה הוא הקשה ביותר בעיניי. הוא פותח פתח שעלול להתרחב ולהתרחב. בעוד שני החריגים הראשונים ממוקדים יחסית, ואינם רלוונטיים לכל מקרה ומקרה, החריג הנוכחי עלול להקיף מקרים רבים. כל בקשה למתן צו חיפוש יכולה להתבסס על מידע חלקי, לדעת בית המשפט. בנוסף לסיכון האפשרי, איני סבור כי יש תועלת רבה בקיום דיון במקרה
--- סוף עמוד 139 ---
שבו המידע חסר. אם הבקשה חלקית או בלתי מדויקת, על בית המשפט להחליט האם התשתית שהונחה ממלאת את דרישות הדין. אם אין הדבר כך, ניתן לקיים שיח בעת הדיון במעמד הרשות החוקרת. אפשר לקבוע כי הבקשה כפי שהוגשה חלקית וחסרה, וניתן להגיש בקשה חדשה. כפי שציינתי לעיל, במישור זה מצויה אחת התרומות החשובות של חוות דעתה של חברתי הנשיאה. אף ניתן לדחות בקשה שאינה עומדת בדרישות הדין.
מדוע יש אפוא צורך בקביעת דיון? סביר להניח שהסנגור יתנגד למתן צו החיפוש ולא יתרום מידע נוסף שיסייע למדינה, ואף אין לצפות לכך ממנו. אפשרות אחרת היא כי בעקבות הדיון, ותוך נסיון להשפיע על התוצאה, הסנגור ימסור מידע או יבהיר נקודות שדווקא יחזקו את הבקשה למתן צו חיפוש, למרות שאין זה מתפקידו לבסס את בקשת הרשות החוקרת. אם בית המשפט מצוי בספק, עליו להחליט בהתאם למידע שהוצג או לבקש השלמות, ולא לקיים דיון ולשמוע את עמדת הנחקר, מתוך תקווה שאולי יוביל הדבר ל"התרת הספקות", במקום להטיל את הנטל אך ורק על הרשות החוקרת. ומזווית נוספת, קיים חשש שעצם האפשרות לקיים דיון, ולו כחריג, "תנתב" לעיתים את בית המשפט לקבוע דיון "למען הזהירות" או כדי לקבל החלטה מבוססת יותר. כאמור, הדבר אינו עולה בקנה אחד עם דיני החקירה ותכליותיה. כמובן, וכפי שציינתי, חשוב שבית המשפט ידחה את הבקשה למתן צו חיפוש אם היא אינה עומדת באמות המידה של הדין, בהתאם לשיקול הדעת שניתן לו בחוק.
8. והערה לפני סיום. בחוות דעתי בעניין שמעון התייחסתי לגישת המשפט העברי כלפי ההליך הפלילי. כפי שציינתי, ישנו מתח בין שני עקרונות מכוננים. מן הצד האחד, ישנה גישה מחמירה כלפי הצורך למנוע את הרשעתם של חפים מפשע ולתור אחר הספק: "ונקי וצדיק אל תהרוג" (שמות כג, ז). מן הצד השני, יש הכרה בהכרח להגן על החברה מפני הפשיעה: "וביערת הרע מקרבך" (דברים יז, ז). אחת התולדות של המפגש בין שני הכללים הוא גישת הדין העברי כלפי שלב החקירה: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (דברים טז, יח). השוטר והשופט – גורם גורם לפי תפקידו – מממשים את עקרונות המשפט העברי ביחס למשפט הפלילי במובנו הרחב: חקירה ומשפט. האחריות לראשונה היא בעיקר על השוטר, והשני הוא מלאכתו של השופט. הייתי מוסיף כי בשלב החקירה על המשטרה ליצור יש מאין. היא נדרשת להפוך, בסיומו של ההליך המשפטי, סימן שאלה גרידא לסימן קריאה מובהק. מעשה כזה אינו פשוט ויש בו מן הבריאה. לכן, הגם שאין לאפשר לשוטר לפעול כרצונו