127. אומנם, בעקבות פסק הדין בעניין אוריך הראשון, שינה בית משפט השלום את החלטתו המקורית וקבע כי יש לקבל את הבקשה למתן צו חיפוש רק בעניינו של המבקש 2 בדיון נוסף אוריך, ולדחותה ביחס ליתר המבקשים (להלן: ההחלטה השנייה). בית משפט השלום ציין כי פער זה נובע בעיקרו מכך שבמסגרת ההחלטה הראשונה לא נבחנה הזיקה בין תוצרי החיפוש הבלתי-חוקי ובין עצם החלטת היחידה החוקרת להגיש את הבקשה לצווי החיפוש (שם, בפסקה 21). כפי שצוין בפסקה 116 לעיל, אף אני סבורה שבמסגרת הבחינה המורכבת של שאלת הזיקה יש לבחון את השפעת תוצרי החיפוש הבלתי-חוקי על התנהלותה של הרשות החוקרת ועל בחירתה להגיש את בקשת החיפוש. אולם, יש לזכור ששאלת הזיקה – בדומה ליתר השיקולים שעליהם עמדתי בהקשר זה – אינה מטה את הכף באופן אוטומטי. היא מהווה רק חלק אחד מהמשקל הכולל של הפגם בהתנהלות הרשות החוקרת. לפיכך, ואף בהנחה שהחיפוש הבלתי-חוקי אכן השפיע על פעולות חקירה נוספות (דוגמת ההודעות שנגבו מהנחקרים), איני סבורה שבראי העקרונות שעליהם עמדתי לעיל יש בכך כדי להפוך את המסקנה שאליה
--- סוף עמוד 64 ---
הגיע בית משפט השלום בהחלטה הראשונה. זאת, בפרט בשים לב לקביעותיו של בית המשפט בהחלטה השנייה לפיהן "[...] גם ללא תוצרי החיפוש [הבלתי-חוקי], מתקיימת תשתית ראייתית טובה המבססת את הצווים במועד הגשת הבקשות" (שם, בפסקה 20); וכן "לא מצאתי כל תימוכין לסברה לפיה הבקשות לצווים נועדו אך להכשיר את תוצרי החקירה (הטענה לצווי הלבנה) אלא מצאתי תימוכין לכך שהבקשות כוונו לראיות חדשות דווקא" (שם, בפסקה 24).
128. בנסיבות אלה, לא ראיתי מקום לשנות מן התוצאה האופרטיבית שנפסקה בדעת רוב בעניין אוריך השני, ואני סבורה כי יש להותיר את צווי החיפוש על כנם וכן להורות על ביטול עיכוב ביצועם.
לפני סיום אשוב ואבהיר כי אין בתוצאה זו כדי לגרוע מן הפסול בהתנהלות הרשות החוקרת בעניינם של המבקשים בדיון נוסף אוריך. יש לצפות כי מקרים מסוג זה לא יישנו וכי גורמי אכיפת החוק יפעלו בהתאם לדין ובגדר הסמכויות המוקנות להם, וישכילו להפיק לקחים מן הפגמים שעליהם עמדו הערכאות השונות במסגרת גלגוליו השונים של עניין אוריך. כפי שציין חברי השופט אלרון – "לא יעלה על הדעת כי במסגרת מאמציהן למיגור הפשיעה יבצעו חוקרי המשטרה פעולות המנוגדות לדין, שהרי אין מתקנים עוול בעוול" (עניין אוריך הראשון, בפסקה 47).