במילים אחרות, גם אם נסתייג מיצירת חריגים וגם אם נכיר בצורך בהם - זהו שינוי שלא מתאים כי בית המשפט ייצור. גם אם הכוונות טובות והתכלית היא לבוא לקראת הנחקר, יש להיזהר ממצב שבו לכל כלל יש חריג ולכל חריג יש חריג לחריג, ובפרט כאשר מדובר בחריגים שאינם מוגדרים ומתוחמים היטב. עלינו להיות רגישים לצורך של המשטרה לחקור בגבולות האפשר. אם קיימת בעיה חוקתית על בית המשפט להידרש לה כמובן ולתת מענה נקודתי לפגיעה החוקתית, אך אין לגזור מכאן בהכרח שעל בית המשפט לעזור בקביעת סדרי דין למיניהם באופן גורף. יש בעייתיות בכך שבית המשפט יקבע חריגים בעניין כזה. המחוקק בחן את הדברים, ואם יהיה צורך בשינוי - יש לבססו על פירות נסיונם של פרקליטים, סנגורים, אנשי משטרה ומומחים נוספים, ואף שופטים, תוך קיום דיונים בוועדות המתאימות.
- ברמה הפרטנית, חברתי הנשיאה הציגה שלוש דוגמאות למצבים חריגים, שמתאימים לקיום דיון במעמד הנחקר עוד קודם למתן צו החיפוש - כשמדובר בבעל מקצוע שנהנה מחסיון על פי דין, ונוכחותו הכרחית כדי לבדוק האם קיימת הצדקה למתן הצו או לתנאיו; כאשר נפל פגם בהתנהלות הרשות החוקרת שעשוי להשפיע על קבלת הבקשה; או כאשר הבקשה מתבססת על מידע חלקי או בלתי מדויק.
בעל מקצוע שנהנה מחסיון על פי דין. ככל שעסקינן בבעל מקצוע שהוא החשוד בתיק, נראה שהטעמים שהובילו לקביעת הכלל של דיון במעמד צד אחד עומדים בתוקף: הצורך בחקירה מהירה, יעילה ומניעה של ניצול הדיון במעמד שני הצדדים בידי החשוד. כשם שאין חריג של זכות ערר בהקשר זה, אף אין מקום לטעמי ליצור חריג לכלל הדיון במעמד צד אחד. אף יש קושי בקביעת מעין "מעמד שונה" לחשודים בעלי מקצועות אלה. גם אזרח שאינו בעל מקצוע כזה יכול היה לטעון, לו היה מקבל הזדמנות, כי בטלפון שלו ישנן, למשל, תמונות אינטימיות של אחרים. יתר על כן, אף אפשר לטעון שאם ניתן משקל לחסיון יש לתת משקל גם לאינטרסים אחרים שיש לאזן מול החסיון, למשל חומרת העבירה: האם יש להקל עם עורך דין שחשוד בביצוע עבירה חמורה, לעומת מהנדס שנאשם בעבירה קלה?
אכן, מתן צו חיפוש נגד בעל חסיון, כגון עורך דין או עיתונאי, הופך את מלאכת ההכרעה למורכבת. ברם, ההתמודדות הראויה עם הקושי דומה להתמודדות עם הקושי שבחיפוש בטלפון שיכול להכיל מידע רגיש על צדדים שלישיים או אף על החשוד עצמו: הבנייה של שיקול דעת הרשות החוקרת ושיקול הדעת של בית המשפט, תוך מתן הוראות שיצמצמו את האפשרות לפגוע בזכויות הצדדים השלישיים. כך, לצד האפשרויות שעומדות לחשוד או לצדדים שלישיים לאחר שיבוצע החיפוש. וככל שהכוונה היא לבעלי מקצוע שהם "צדדים שלישיים" ואינם החשודים - אפשר לשאול מדוע יש להבחין בין נחקר שאינו חשוד שהוא גם בעל מקצוע כאמור, לכל נחקר שאינו חשוד? כזכור, לפי הצעת החוק הקיימת, בהקשר האחרון יש לבית המשפט שיקול דעת לקבוע דיון במעמד שני הצדדים, בכפוף לשיקולים שונים, אך אין ייחוד דווקא לבעלי מקצועות הכרוכים בחסיון.