5. על אף תיקון החוק האמור, ההתפתחויות הטכנולוגיות והשימוש הגובר במחשבים – לא חל שינוי של ממש באופן הטיפול בבקשות למתן צווי חיפוש.
לא פעם צווים אלו כלליים ביותר, אינם מכילים תנאים להגבלת החיפוש במחשב בו מבוצע החיפוש, תוך שמטרת החיפוש מצוינת באופן כללי בלבד וללא הנמקה מספקת. כפי שאחדים העירו, מאות צווי חיפוש במחשבים ניתנים מדי יום,
--- סוף עמוד 72 ---
לעיתים ללא הפעלת שיקול דעת שיפוטי של ממש (ראו למשל ת"פ (מחוזי ת"א) 40206/05 מדינת ישראל נ' פילוסוף, פסקאות 7(א)–(ב) (5.2.2007). ראו גם מאמרו של אסף הרדוף "רעיון בלתי קביל, אמת לא נוחה: פסילת ראיות בגין אופן השגתן" משפט וממשל כ 141, 173 ה"ש 135 (2019)).
פרקטיקה זו, אשר למעשה אינה מבחינה בין צווי חיפוש בחצרים לבין צווי חיפוש במחשבים ובמכשירי טלפון ניידים חכמים בפרט, נלמדת גם מדברי החוקרת בדיון שהתקיים בבית משפט השלום בתל אביב–יפו בעניין עליו נסוב דנ"פ אוריך:
"בד"כ, מניסיוני כאשר אני מזמנת חשוד לחקירה, זה בעיכוב לאחר חיפוש בבית, אז במסגרת הצו גם נכנס חדירה לחומר מחשב ולטלפונים כאשר בצו יש התייחסות לזה" (עמ' 48 לפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום בתל אביב–יפו בצ"ח 51787-10-19 מיום 8.1.2020, שורות 34-33).
אף בצו החיפוש שניתן במכשיר הטלפון של שמעון (המבקש בדנ"פ 4072/21; להלן גם: דנ"פ שמעון), לא נכללו תנאים כלשהם לביצוע החיפוש, ונקבע – ללא כל נימוק – כי החיפוש לא ייערך בפני עדים, אלא על-ידי חוקר מיומן (על החובה לנמק מדוע חיפוש במחשב ייעשה שלא בפני עדים ראו גם למשל תמצית החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים "על ההנמקה לחיפוש במחשב ובחומרי מחשב שלא בפני עדים" (החלטה מספר 316/18/שלום מיום 11.7.2018)).
6. הלכה למעשה, הנחת המוצא לפיה אין הבדל של ממש בין דיון בבקשה למתן צו חיפוש בחצרים לבין בקשה למתן צו חיפוש במחשב, הפכה במידה רבה את הדרישה לכלול בצווי החיפוש במחשבים תנאים שיצמצמו את הפגיעה בפרטיות ל"אות מתה". גישה זו מצויה גם בבסיס עמדות שהובעו בפסיקות בית משפט זה, לפיהן על דרך הכלל אין לערוך דיון בבקשה לצו חיפוש בחצרים במעמד הצדדים ועל כן לא ניתן לערער עליו (ראו גם את דעת הרוב בבש"פ שמעון וכן עניין אוריך השני, בפסקאות 4–5 לפסק דינו של השופט ג' קרא).
אולם כאמור, אני סבור כי הנחת מוצא זו שגויה, וכך גם המסקנות הנובעות ממנה.