בהמשך, עוגנו הדברים בפסק דין שניתן במותב תלתא בעניין פחמאוי, במסגרתו חברי המשנה לנשיאה נ' הנדל שב והבהיר:
"בעניין רע"פ 8274/99 חילף נ' מדינת ישראל (2.2.2000) נסללה הדרך לקיומו של ערעור בזכות בהחלטה בעניין הארכת מועד להגשת ערעור. לצד זאת ראוי כי ערעור זה ישמע בפני דן יחיד. כך עולה מהמבנה של סדר הדין הפלילי, שככלל, מכיר בערעור ברשות רק בגלגול שלישי, אך מוכן להכיר בזכות ערעור גם בגלגול שני במקרים המתאימים, כדי לשמור על זכויות הצדדים בפלילים" (ע"פ 2983/19 פחמאוי נ' מדינת ישראל (11.6.2019); ההדגשה הוספה – י' א').
בהתאם לכך, אף שלשיטתי נכון לסווג החלטה בבקשה לצו חיפוש במחשב כ"פסק דין" לעניין סעיף 52 לחוק בתי המשפט – ועל כן ניתן לערער עליה – אין כל
--- סוף עמוד 98 ---
מניעה כי יחול לגביה סעיף 37(ג) לחוק זה, והדיון בפני בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת בית משפט השלום יתקיים בפני שופט אחד.
34. משפניתי להיבטיה המעשיים של זכות הערעור, אוסיף ואציין כי עשויה להתעורר שאלה אם יש לסווג את הליך הערעור על החלטה בבקשה לצו חיפוש כערעור אזרחי או כערעור פלילי (על משמעויות סיווג ההליך על זכויות המערער ראו למשל בש"א 10092/17 צרניק נ' מדינת ישראל, בפסקאות 8–9 (1.2.2018). ראו גם Matter of 381 Search Warrants Directed to Facebook, Inc., 29 N.Y.3d 231 (2017), שם נפלה מחלוקת, בין היתר, בשאלה אם יש לסווג החלטה למתן צו חיפוש במאגרי מידע של חברה מסחרית, לצורך קבלת פרטים אודות חשודים המשתמשים בשירותיה, כהחלטה בעניין פלילי או בעניין אזרחי).
כפי שהדגשתי גם בבש"פ שמעון, אין בעצם העובדה כי צו החיפוש ניתן במסגרת חקירה פלילית כדי ללמד בהכרח שאופיו ומהותו פליליים (ראו למשל עניין שוקרי, בעמ' 737– 738 ). עם זאת, ישנם שיקולים שונים התומכים בכך שהערעור על החלטה בבקשה למתן חיפוש במחשב ובטלפון נייד חכם ייעשה בהליך פלילי – צו החיפוש ניתן במסגרת חקירה פלילית; החיפוש נעשה לרוב על ידי איש משטרה; וככלל, החלטה בעניין אף מטילה דופי בבעל המחשב והטלפון הנייד, או במי שהחזיק בו, כמי שקיים חשד שהיה מעורב בפעילות בלתי חוקית המצדיקה את מתן הצו (ראו גם עניין בנק לאומי, בעמ' 247).
35. לבסוף, יש להוסיף ולהבהיר כי עשויים בהחלט להיות מקרים שבהם זכות הערעור על החלטה בבקשה לצו חיפוש במחשב לא תהיה מעשית. זאת, כאשר מתקיימים אותם תנאים עליהם עמדתי לעיל המחייבים כי הדיון בבקשה ייערך במעמד צד אחד. במקרים אלו, בעל המחשב או המחזיק בו כלל לא יהיה מודע לקיומה של ההחלטה – ומטעם זה אף לא יוכל להשיג עליה.