"(א) מי שעשה אחד מאלה, דינו – מאסר שישה חודשים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977...:
...
(11) פיטר, בלא היתר,
עובדת או עובד שעברו טיפולי פוריות או טיפולי הפריה חוץ-גופית, לפי העניין, לקראת שתי לידות, בימי היעדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), או במשך תקופה של 150 ימים שלאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, בניגוד להוראות סעיף 9(ה)(1),
או עובדים כאמור שחלה הגבלה על פיטוריהם בתקופת הטיפולים או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת הטיפולים, בניגוד להוראות סעיף 9(ה)(3);
..." (הדגשה הוספה – א.א.)
הסיפה של סעיף העונשין (הפִסקה המודגשת), העוסק בסעיף 9(ה)(3), מבחין בצורה ברורה מאד (וכנראה בניסוח חד משמעי יותר ומסורבל פחות מאשר הניסוח של סעיף 9(ה)(3)) בין עובדים שחלה הגבלה על פיטוריהם – (א) בתקופת הטיפולים או (ב) בתקופת 150 הימים. זאת כפי הפירוש שנותנת העובדת לסעיף 9(ה)(3). סעיף העונשין נוסף לחוק עבודת נשים במסגרת תיקון 45, אותו התיקון ממש שבו נוסף לחוק סעיף 9(ה)(3). לפי העיקרון הפרשני שלפיו יש ליתן להוראת חוק את הפירוש המקיים הרמוניה בין יתר דברי החקיקה, ודאי כאלה המצויים באותו חוק, ודאי וודאי כאלה שנוספו באותו הליך חקיקה ממש, יש לומר כי לסעיף 9(ה)(3) ולסעיף העונשין יש ליתן את אותו הפירוש[37]. בהתאם לכך ומשהוראת סעיף העונשין אינה משתמעת לשתי פנים, ועולה ממנה במובהק כי ההגנה חלה ביחס לשתי תקופות – (א) תקופת הטיפולים (ב) תקופת 150 הימים – יש ליתן גם לסעיף 9(ה)(3) משמעות זהה המעניקה הגנה בשתי התקופות בהתאמה.
52. מסקנה זו, שלפיה הוראות סעיף 9(ה)(1) לחוק חלות – לגבי עובדים שאינם נעדרים – גם בתקופת הטיפולים וגם בתקופת 150 הימים, נתמכת גם מעיון מעמיק בהליך החקיקה כולו שהוביל לתיקון 45. אמנם, כטענת המדינה, בדיון המוקדם במליאת הכנסת עמדה נציגת הממשלה, סגנית שר התמ"ת, חה"כ אורית נוקד, על כך שההגנה המוצעת בתיקון 45 לעובדים שאינם נעדרים היא "רחבה מאוד בהשוואה למצב הקיים", והציעה, כדי שהחוק יהיה מאוזן, לתחום את ההגנה בדומה להגנות הקבועות בחוק במקרה של פיטורי עובדת בהריון או יוצאת
--- סוף עמוד 25 ---
לחל"ת אחרי חופשת לידה, "שניתנות בהתאם לוותק של העובדת אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה". לפיכך התנתה את תמיכת הממשלה בחוק בתיאום נוסח החוק עם משרדי הממשלה. אלא שהמשך הליך החקיקה, כמו גם המילים המודגשות לעיל, מצביעים על כך שהממשלה נתנה הסכמתה לנוסח החוק, והאיזון – בניגוד לעמדת המדינה כיום – בא על תיקונו באמצעות הוספת סייג לתחולת ההגנה, כך שתחול רק על עובדים שאינם נעדרים בעלי ותק של ששה חודשים לפחות (להלן - סייג ששת החודשים).