המחלוקת העיקרית בהמשך הליך החקיקה התייחסה בעיקר לשאלה מתי יידרשו עובדים שאינם נעדרים להודיע למעסיק על דבר הימצאותם בהליך הטיפולי ומתי יידרשו להציג אישור רפואי התומך בכך. כמו כן, התקיים דיון באפשרות לקבוע בחקיקת-משנה סוגים של טיפולי פוריות שבגינם תינתן ההגנה, תוך הבעת עמדה שאם מדובר "רק" בעובדת הנדרשת למדוד חום מדי יום, אין מדובר בהליך טיפולי המצדיק הגנה[38]. שאלה נוספת שעלתה התייחסה לאפשרות שבה מעסיק כלל לא יידרש לקבל היתר הממונה לפיטורי עובדת שאינה נעדרת במצב שבו במועד החלטתו לפטר אותה הוא כלל לא ידע על היותה בטיפולי פוריות[39].
יתר הדברים שנאמרו במסגרת הליך החקיקה תומכים, כמעט ללא יוצא מן הכלל, בעמדת העובדת, הן במובן זה שהכוונה היתה ליתן הגנה גם בתקופת הטיפולים וגם בתקופת 150 הימים, והן במובן זה שבכוונה תחילה הגנה זו לא הוגבלה בזמן אלא אך נקבע לה סייג ששת החודשים. והנה הדברים:
א. בדיון בוועדה ביום 30.11.09, בהכנה לקריאה הראשונה[40], שואלת יועמ"שית הוועדה את חברת הכנסת שלי יחימוביץ, יוזמת החוק (לצד חבר הכנסת חיים אורון), אם בחלופה המוצעת, בנוגע לעובדים שאינם נעדרים, היא מוכנה "ללכת לכיוון הזה ולאפשר הגנה לאישה. הכוונה בתקופת הטיפולים, וב-150 ימים מיום תחילת הטיפולים" (הדגשה הוספה – א.א.). חה"כ יחימוביץ משיבה בחיוב ונציגת התמ"ת מוסיפה "להצעה הזאת אנחנו נתנו את תמיכתנו, הממשלה נתנה את תמיכתה". מהדיון כולו עולה שהתנאי של הממשלה להסכמה לתיקון 45 היה סייג ששת החודשים ולא הגבלת ההגנה בזמן, כפי שנעשה בסעיף 9(ה)(2) לגבי עובדים נעדרים.
--- סוף עמוד 26 ---
ב. על רקע זה, גם את דברי נציגת התמ"ת עו"ד דבורה אליעזר, המובאים בסעיף 34(ב) לעיל כתמיכה לעמדת המדינה, יש להבין בראי ההסתייגות של חה"כ נוקד וגם לגביהם יש לומר כי הם קיבלו מענה בסייג ששת החודשים[41].
ג. יושם אל לב, כי נוסח תיקון 45 שהונח לפני הוועדה במסגרת הישיבה מיום 30.11.09 היה מעט שונה מנוסחו הסופי: "הוראות פסקה (1) יחולו גם על עובדת או עובד שלא נעדרו מעבודה בתקופה [כך במקור – א.א.] הטיפולים כאמור באותה פסקה, ובמשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת טיפולי הפוריות או טיפולי ההפריה החוץ גופית, לפי המאוחר..." (הדגשה הוספה – א.א.). כתוב "ובמשך" ולא "או במשך". מובן שאף נוסח זה תואם את המסקנה שאליה הגענו.
ד. נכון הוא שבמענה לקריאות להשוות את ההגנה לעובדים שאינם נעדרים להגנה הניתנת לעובדת בהריון עלו קולות המסתייגים מכך בנימוק שמשכו של הריון הוא קצוב, בניגוד לטיפולי פוריות[42]. אלא שההסתייגות היתה בעיקר בקשר למועד ההודעה למעסיק על דבר טיפולי הפוריות ומועד מסירת האישור הרפואי התומך בכך. כך למשל אמרה חה"כ יחימוביץ שההקבלה לעובדת בהריון היא נכונה, משום שגם עובדת בהריון שלא סיפרה למעסיק על דבר הריונה זוכה להגנה. גם יועמש"ית הוועדה בהמשך אותו דיון מסתייגת מההשוואה להריון, והסתייגותה נובעת מכך שלא ידוע משכם של טיפולי הפוריות, אולם לצד זה היא מוסיפה כי "צריך לשים לב שהתוספת שאנחנו מדברים עליה עכשיו היא לא מוגבלת בשנים, ויש לזה יתרון משמעותי, וזה דבר חשוב". כלומר, יותר משדברי יועמ"שית הוועדה בהקשר זה נשמעים כמסתייגים מאי הגבלת ההגנה לעובדים שאינם נעדרים בזמן, הם נשמעים כתמיכה בכך.