ה. בדיון בוועדה מיום 11.1.2010, בהכנה לקראת הקריאה השנייה והשלישית, אמרה יועמ"שית הוועדה[43]: "אנחנו מדברים על הגנה של טיפולי הפוריות ו-150 הימים שאחריהם" (הדגשה הוספה – א.א.). ובהמשך: "אבל צריך לזכור שכנגד זה [הכוונה היא כנגד מתן ההגנה גם לטיפולים "קלים" – א.א.] אנחנו נותנים הגנה מאוד רחבה, לא רק בזמן טיפולי הפוריות. זאת אומרת, אם אישה צריכה לקחת את הכדור הזה פעם בחודש במשך 3 חודשים, ובכל אחד מהחודשים האלה היא מקבלת עוד 150 ימים הגנה מפני פיטורים, זאת הגנה
--- סוף עמוד 27 ---
מאוד רחבה" (הדגשה הוספה – א.א.). יו"ר הוועדה, חה"כ חיים כץ הגיב לכך במילים: "מצוין. אנחנו יודעים, ואנחנו עושים את זה במודע".
ו. אשר לדברי יועמ"שית הוועדה בישיבת הוועדה מיום 11.1.2010, המצוטטים בסעיף 33 לעיל כתמיכה לעמדת המדינה – הרי שתמיכתם בעמדת המדינה מוגבלת לפירוש התיבה "לפי המאוחר" בלבד, ואין בהם כדי למחוק את יתר מילות הסעיף.
ז. דברי יו"ר הוועדה, חה"כ כץ, בדיון במליאת הכנסת בקריאה השנייה והשלישית לתיקון החוק, ביום 25.1.2010[44]: "הצעת החוק המונחת בפניכם באה להוסיף על ההגנה מפני פיטורים, הניתנת כיום בחוק עבודת נשים, לעובדת ולעובד העוברים טיפולי פוריות או טיפולי הפריה חוץ-גופית. מוצע כי העובדים יהיו מוגנים מפני פיטורים גם אם אינם נעדרים באופן מלא או חלקי ממקום העבודה, וזאת בעת שהם עוברים את הטיפולים וכן במשך 150 ימים מעת תחילת הטיפולים...".
53. לא זו אף זו, דברי ההסבר כפי שהובאו בסעיף 6 לעיל, אף הם אינם מותירים ספק כי תיקון 45 הציע לעובדים שאינם נעדרים הגנה הן בתקופת הטיפולים והן בתקופת 150 הימים. וכך נאמר בדברי ההסבר "בעת הטיפולים לקראת ילדם הראשון או השני, וכן במשך 150 ימים מעת תחילת טיפולי הפוריות או מעת תחילת טיפולי ההפריה החוץ-גופית, לפי העניין" (הדגשה הוספה – א.א.). עוד עולה מדברי ההסבר כי המחוקק היה ער לחלוטין לכך שההגנה הנתונה לעובדים שנעדרים מעבודתם מוגבלת לתקופה בת שנתיים ובאופן ברור וחד משמעי בחר שלא להחילה (בין אם בהכפפתה לסעיף 9(ה)(2) לחוק ובין אם בדרך קלה ופשוטה אחרת) על עובדים שאינם נעדרים.
54. מכל האמור עולָה בבירור כוונת המחוקק לפרוש את ההגנה על עובדים שאינם נעדרים הן בתקופת הטיפולים והן בתקופת 150 הימים. עוד עולָה בבירור הכוונה שלא לתחום הגנה זו בזמן כפי שנעשה לגבי עובדים נעדרים.