[6] חוק עבודת נשים קובע כי ההיתר צריך להינתן על ידי "שר". בסעיף 9(א) לחוק עבודת נשים נקבע כי אין לפטר עובדת בהריון ללא היתר שר העבודה והרווחה ואילו לגבי עובד/ת בהליך טיפולי נדרש היתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה. הבדל זה נובע משינויים שנעשו במהלך השנים בסמכויות משרדי הממשלה השונים ובשמות המשרדים (ראו למשל: הודעה על חלוקת משרד, על העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד ועל העברת סמכות הנתונה על פי חוק (י"פ התשס"ג 5175, 30.4.2003) וכן הודעה על העברת סמכויות הנתונות לפי חוק (י"פ התשע"ז 7394, 7.12.2016)). בנוסף, מכוח סעיף 22 לחוק עבודת נשים, הואצלה מעת לעת סמכות ה"שר" הרלוונטי באותה העת (שר העבודה, שר העבודה והרווחה, שר התעשייה המסחר והתעסוקה, שר הכלכלה, או שר הכלכלה והתעשייה) להתיר פיטורים מכוח סעיפים 9 ו-9א לחוק לידי גורמים שונים. כך, בחודש יוני 2008 הואצלה הסמכות למנהלת מינהל ההסדרה והאכיפה במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה (י"פ התשס"ח 5815, 5.6.2008); בחודש דצמבר 2016 הואצלה סמכות שר הכלכלה והתעשייה הנתונה לו בין היתר מכוח חוק עבודת נשים לידי שר הרווחה והשירותים החברתיים. בנוסף, מעת לעת הואצלו הסמכויות האמורות לאנשים מסוימים. כך, ההחלטה העומדת בלב הליך זה, כפי שתובא בהמשך הדברים, ניתנה על ידי גב' לילך ביטון – "מרכזת בכירה חוק עבודת נשים" במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, אשר סמכות השר לפי סעיפים 9 ו-9א לחוק עבודת נשים הואצלה אליה בחודש דצמבר 2012 (י"פ התשע"ג 6508, 4.12.2012).
[7] בג"ץ אשכנזי בעמ' 307.
[8] חוק עבודת נשים (תיקון מס' 10), התש"ן-1990 (ס"ח תש"ן, 1325).
[9] ואמנם, בדברי ההסבר להצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 21) (איסור פיטורים של עובד ועובדת העוברים טיפולי פוריות), התשס"א-2001, נכתב כי החוק בנוסחו לפני התיקון מאפשר לעובדים העוברים הליך טיפולי להיעדר מהעבודה אך לא אוסר על פיטוריהם בשל מימוש זכות זו ולפיכך נדרש התיקון.
[10] בג"ץ אשכנזי, בעמ' 310.
[11] שם, בעמ' 315.
[12] שם, בעמ' 322.
[13] ס"ח תש"ע, 2225, מיום 4.2.2010.
[14] ה"ח תש"ע 290, 2.12.2009.
[15] ס"ח תשע"ד, 2436, מיום 5.3.2014. בתיקון זה נשמטו מהסעיף המילים "לקראת ילדם הראשון או השני" ובמקומם הוסף הנוסח המתייחס ל"שתי לידות" וכו'.
[16] עניין סירטו, בסעיף 30 לפסק הדין.
[17] שם, שם.
[18] שם, בסעיף 31 לפסק הדין.
[19] בפסק דינו של בית הדין האזורי נכתב התאריך 2.11.17 כמועד תחילת העסקתה של העובדת בחברה (סעיף 2 לפסק הדין), אלא שמכתבי הטענות של הצדדים ומהחלטת הממונה נראה כי התאריך הנכון הוא 2.11.07. בין כה ובין כה, לפי שני התאריכים, במועדים הרלוונטיים הועסקה העובדת בחברה מעל לששה חודשים ועל כן הוראת סעיף 9(ה)(3) לחוק חלה עליה.