8. לעומת זאת, בע"א 724/85 מנו קוי נוסעים בע"מ נ' דמרי ו-63 אח', פ"ד מב(3) 324, 327 (1988) (להלן: עניין מנו) (הנשיא מ' שמגר), נקבע כי "תניית שיפוט זר חייבת להיות מפורשת. אין לקרוא אותה לתוך הנוסח על יסוד מסקנות העולות מבין השורות או על יסוד משמעות מכללא. מי שמבקש לשלול מן הצד השני זכות של התדיינות בפורום מוסמך, מן הנכון שיבטא זאת מפורשות וברורות בנוסחו של החוזה. על אחת כמה וכמה כך, כשהן התובע והן הנתבע פועלים באותו פורום, ואין להם זיקה כלשהי למקום הזר. בית המשפט אינו קורא לתוך החוזה את אשר אין בו, ומקום בו לא טרח מנסח החוזה ולא הבהיר דבריו, לא תיאם בין תניותיו השונות של החוזה ולא וידא – על-ידי עריכה נאותה של החוזה – שביטוי בחוזה אשר לו הוקנתה משמעות מורחבת מיוחדת גם ישולב בדרך הנאותה לתוך ההוראה בה מובאת תניית השיפוט, לא יעשה בית המשפט מלאכה זו במקומו". שורה של פסקי דין, אימצו את האמור בעניין מנו, ללא סייג. למשל: רע"א 9368/11 WEST NEVADA MANAGEMENT INC נ' הראל, פסקה 16 (21.5.2012) [פורסם בנבו] (להלן: עניין הראל) (השופטת (כתוארה אז) מ' נאור); רע"א 6574/12 סאמיט פאנד ניהול השקעות בע"מ נ' בן יעקב (7.3.2013) [פורסם בנבו] (להלן: עניין סאמיט) (השופט י' עמית); רע"א 8135/12 Nantucket Ltd נ' דורון ואח', פסקה 21 (28.10.2013) [פורסם בנבו] (להלן: עניין דורון) (השופט י' עמית).
9. בפסקי דין אחרים, צוטטה ההלכה שנקבעה בעניין מנו, אך זאת תוך צמצום ונסיגה מסוימת מן ההלכה. כך בע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה., פ"ד מד(3) 600, 612 (1990) (להלן: עניין אדרת שומרון) (השופט ד' לוין); בע"א 8835/99 אינטרדקו חברת המסחר לתעשיות בע"מ נ' Sulzer Brothers Ltd, פ"ד נה(2) 378, 383 (2001) (להלן: עניין אינטרדקו) (השופט א' א' לוי); ברע"א 6489/09 מדובר נ' קרן קיימת לישראל, פסקאות 31-29 (18.1.2011) [פורסם בנבו] (להלן: עניין מדובר) (השופט י' דנציגר); ברע"א 928/18 De Neef Construction Chemicals BVBA נ' גילאר בע"מ (15.5.2018) [פורסם בנבו] (להלן: עניין De Neef) (השופטת י' וילנר).
10. לגבי פרשנות תניית שיפוט זר, כייחודית או מקבילה, נקבע בע"א 9/79 קרפול נ' הורוביץ, פ"ד לד(1) 260 (1979) (להלן: עניין קרפול) (השופט (כתוארו אז) א' ברק), כי "מהותה של תנית השיפוט, אם יחודית היא, אם מקבילה, נמדדת על-פי לשונה של ההוראה. מכיון שכך, ממילא ענין לנו בפירושה של לשון התניה. בענין זה התגבשו בפסיקה שני כללים הרלבנטיים לענייננו: ראשית, תנית שיפוט תתפרש כתניה יחודית רק אם יש בה לשון מפורשת ובלתי מסוייגת המעניקה סמכות [...]. שנית, במקרה של ספק יש לתת את הדעת למטרת ההוראה ולמגמותיה". בהמשך לאמור, נקבע מבחן שלפיו אם התנייה מנוסחת באופן 'פעיל', הדעת נוטה לכך שמדובר בתנייה ייחודית. לעומת זאת, כאשר התנייה מנוסחת באופן 'סביל', אזי ככל הנראה מדובר בתנייה מקבילה. מבחן זה צוטט בע"א 601/82 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' Continent israel schiffahrts g.m.b.h-.c.i.s, פ"ד מ(2) 673 (1986) (להלן: עניין אלאלוף) (השופט י' מלץ); בע"א 465/85 וילנואבה נ' נברון בע"מ, פ"ד מב(1) 705, 713-711 (1988) (השופט א' חלימה); בעניין אדרת שומרון; וכן בעניין אינטרדקו.